ממעוף הציפור
שבורת הכנף
מרוטת הנוצות
סדוקת המקור
השמיים נראים כמו
אינסוף ריקנות
בתוך הכלום
האדיר הזה
אין מקום לנוח
אין אוויר לנשימה
הכוכבים נדמים
לסכינים מרחפות
מאיימות
לקרוע
לתלוש
את מה שנותר
לא הרבה,
אך נותר

הציפור
שבורת הכנף
מרוטת הנוצות
סדוקת המקור
לא רוצה עוד לעוף
לא רוצה להפצע
לא רוצה להעלם
אל תוך הכלום
האדיר הזה
אל תוך השום דבר

והשמיים
האינסופיים
נמשכים הלאה
והרוח סוחפת
והציפור עפה
בלי כוח
בלי רצון
עפה
לשום מקום
ולכל מקום.

השיר הזה נכתב ביום הזיכרון לשואה ולגבורה ב-1.5.2008 ומוקדש
לרחל, ניצולת תאומי מנגלה, שהיא הגיבורה האישית שלי, והעניקה
לי משהו שאי אפשר לתאר במילים.

לרחל, תודה.