קר בחוץ, השעה מאוחרת. הלילה יורד... וקר. הרגליים שלי קפואות
במגפיים. לפני שיצאתי מהבית עברה מחשבה בראשי לגרוב עוד זוג
גרביים, אבל האוטובוס לא יחכה. אז דחפתי עוד זוג גרביים לתיק.
באוטובוס כבר אגרוב אותם... אבל עכשיו קררר והאטובוס לא בא.
אוף.
הידים לא מתחממות והמעיל דק מדי לקור של ירושלים. נו כבר,
שיבוא האטובוס. את והעצלנות שלך ללכת לחפש אוטו. כבר יכולת
להיות בבית. מול התנור מחממת את הרגליים, מנענעת את האצבעות
שלך... אולי מחליפה לק. כבר הרבה זמן את עם אותו לק. אוף,
שיבוא כבר.
קו 27 בולם לידי. הנהג מבחין בי בשניה האחרונה אחרי שנופפתי לו
עם הידיים. הייתי הורגת אותו אם לא היה עוצר. בחריקת בלמים הוא
עוצר קרוב קרוב אליי ותוך כדי גם משפריץ עליי מהשלולית שסמוכה
למדרכה. "כוס אמק", קללה נפלטת לי. עכשיו הרגליים גם קרות וגם
רטובות. והגינ'ס גם. אלוהים, איזה יום מזופת. לא נורא עינבר,
אני אומרת לעצמי, עוד מעט ואת מגיעה הביתה. רק עוד ק-צ-ת. רק
עוד קצת.
האוטובוס כמעט ריק. אני מתיישבת בסוף האוטובוס. מתעלמת ממבטי
הרחמים של הנוסעים האחרים.
מניחה את כל חפציי על המושב שליד, מפשפשת בתיקי כדי למצוא את
הגרביים האחרות שלי. איפה לעזאזל דחפתי אותם? האוטובוס עוצר
שוב ואני מטולטלת הלוך וחזור. התיק ותכולתו נשפכים לכל עבר על
רצפת האוטובוס. אני מרסנת את עצמי שלא להתפרץ בשצף קללות על
הנהג, על הגשם, על האוטובוס ועל נוסעת שמחליטה להתיישב דווקא
לידי. היא עוד מביטה במבט מרחם עליי.  
אני אוספת מהר את דבריי. מתיישבת שוב ומוצאת את הגרביים.
מניחה רגל אחת על משענת הכיסא שממול ומתחילה להסיר את מגפיי.
הם רטובים ומקשים עלי. ככל שאני מנסה יותר כך הם מתעקשים שלא
לרדת. הנוסעת לידי כל הזמן מביטה בי... מה לעזאזל היא רוצההה?
אני מביטה בה במבט מתנצל ואומרת "הגרביים שלי רטובות. חייבת
להחליף גרב."
והיא מחייכת ואומרת: "חייבת, בטח. שלא חלילה תצטנני. בואי
מתוקה אעזור לך."
אני בהלם. "לא, לא מה פתאום - לא נעים לי להפריע לך. אני
אסתדר."
"בשום פנים ואופן, את לא מפריעה. לא מוכנה שבגללי תתקררי."
אני מפנה לעברה את כף רגלי. המושב האחרון באוטובוס מספיק ארוך
כדי שאוכל ליישר את רגליי. עתה אני מתפנה גם להסתכל עליה...
חתיכה הבת זונה, עוברת מחשבה בראשי... חשוך באטובוס אבל אני
מבחינה בשערה השחור חלק שממסגר את פניה העדינות הלבנות, שפתיה
צבועות באודם אדום דם, מלאות בשרניות... על עיניה המביטות עתה
ברגליי מסוככים ריסים עבים צפופים כמו שתי מניפות. היא מביטה
בי מחייכת. עיניה מדהימות בצבע שחור עז חודרות לנשמתי. לרגע
אני מביטה, נלכדת במבטיה ומיד מורידה מבט, מרגישה איך לחיי
בוערות. היי מה קרה לך? אני חושבת לעצמי. מה את נבוכה כל כך?
היא לא יודעת מה את חושבת... תוך דקה הכול יגמר והיא תשוב
לכיסאה...
בידיה העדינות היא מצליחה לפתוח את הרוכסן של מגפיי ולאט לאט
מורידה אותם מעל רגליי... מניחה את המגפיים על רצפת האוטובוס.
ומתפנה להוריד את גרביי. אני מנסה לקחת אליי את רגליי בחזרה אך
היא תופסת אותן, ומורידה לאט לאט גרב אחר גרב שנצמדות אל רגליי
בגלל הרטיבות. הקילוף שלהן מדגדג אותי ואני מצחקקת. היא מבחינה
בכך ואוחזת את כפות רגליי, מרימה אותן מעט ועם ציפורניה מתחילה
לעבור על סוליית כף הרגל שלי... אווו, זה מדגדג אותי בטירוף...
אני מנסה להתנגד וצוחקת אך היא לא מרפה, ממשיכה לדגדג. עתה היא
עולה עם אצבעותיה על גשר כף רגלי. אצבעותיה נכנסות ברווחים בין
בהונותיי. היא מפשקת אותן ועוברת בינהן אחת אחת, לא מפספסת אף
רווח. ציפורניה עגולות עדינות מלטפות את ציפורניי. אוי לבושה.
לא גזרתי את ציפורניי ... אבל נראה שזה בדיוק מה שעושה לה את
זה. היא עוברת על ציפורנייי. האצבעות שלה מרפרפות עליהן.
היא מרימה את כפות רגליי ומרחרחת אותן, אני נשבעת שהיא מריחה
אותן. מה לעזאזל היא עושה?
היא מביטה בי ושואלת "אפשר?" ואני שעדיין בהלם לא מבינה על מה?
מה אפשר? מנהנהת כן ומאותו רגע קורה משהו בלי יאמן. היא יורדת
לי על כפות רגליי עם פיה. אני ב-ה-ל-ם. כפות רגליי רטובות
מהגשם בטח מסריחות אחרי יום שלם עם נעליים סגורות. אני מסמיקה
כולי, אבל רגליי ממאנות להשמע לי. רגל אחת בפיה והשניה בידה
שממשיכה כל העת לנוע עם ציפורניה עליה.
היא מבחינה בצלקת זכר למסיבת ל"ג בעומר לפני הרבה שנים שהשאירה
עליי צלקת עדינה ורדרדה, אבל אצלה זו סיבה למסיבה. היא מלקקת,
מתעכבת. כאילו מנסה להבין מהיכן הצלקת... נקודות החן על רגליי
משגעות אותה והיא עוברת עם לשונה על כל אחת ואחת מהן... חוקרת
את אצבעות רגליי.  
האצבע הקטנה שלי עולה מעט על אחותה הקרובה והיא מביטה בה
משתאה, מפרידה עם לשונה בינהן. חודרת ברווח מלקקת, יונקת,
מוצצת. מי היה מאמין? מי היה מאמין שליקוק כף רגל יעשה לי כל
כך טוב ורטוב וחם ולח? אווו. אני מסתכלת סביב כדי לראות האם
מישהו מבחין בנו... האוטובוס ריק, כל הנוסעים ירדו ממנו. הנהג
מביט בנו במראה - או ה' הוא מבחין בנו ורואה מה אנחנו עושות?
אני מנסה להסתכל טוב טוב שוב. אני כנראה מדמיינת, אני בטוח
מדמיינת - מנסה לשכנע את עצמי, אין סיכוי. הוא רחוק מדי וחושך
באטובוס... לא יכולה יותר להתאפקק. אני חמה אש וגניחותיי בלתי
ניתנות לשליטה. "אווו כ-ן" אני שומעת את עצמי.
לא יכולה להתאפק יותר. אני מתכופפת לעברה. אוחזת בפניה מרימה
את פרצופה לעברי. שפתיה רטובות אדומות. אני מתקרבת אט אט
ומנשקת אותה. הפה שלה חם ומזמין כל כך. טעמה מתוק. לשוני חוקרת
את פיה. נעה במעגלים סביב לשונה, אני שומעת אותה גונחת. יד אחת
שלי יורדת לכיוון חולצתה. אני אוחזת בשדיה. הם מוצקים ואם זאת
רכים. פיטמותיה נענות למגע ידיי ומזדקרות. אני יורדת עם הפה
שלי כלפי שדיה, מרימה את הסוודר העבה אותו היא לובשת, גופה חם.
ידיי על מותניה ועולות כלפי שדיה. אני אוחזת בה חזק בשעה שהיא
נעה אחורה כדי לתת לי להביט בגופה המדהים.
פיטמותיה הזקורות עגולות ורודות קטנטנות - אני בקושי מתאפקת
מלא להתנפל ומניחה את לשוני על טבורה. במעגלים איטיים נעה
סביבו... ועולה לכיוון מותניה לבטנה שעולה ויורדת למגע לשוני
עליה. שדיה מביטים בי מתריסים ואני אוחזת בהם, מקרבת אותם
ללשוני. הפה שלי ננעל על פיטמה אחת וידי על פיטמה שניה. אני
מתקרבת לאט לאט, יותר ויותר לכיוונה עם גופי ועכשיו כמעט ומכסה
אותה... לשוני עדיין על שדיה נעה במעגלים, נושכת בקלילות,
גורמת לה לגרגר בהנאה שקטה... עוברת ביניהם עם לשוני. מצמידה
אותם אחד לשני. עם ידי השניה אני יורדת לכיוון מכנסיה ופותחת
את הגי'נס שלה. מסיטה אט אט את תחתוניה, חשה ברטיבות על שערות
ערוותה. שיער דליל דק - אני מופתעת לרגע, הייתי בטוחה שהיא
תהיה חלקה ומגולחת. ידיי משחקות בשערות, אני מבחינה שהיא מזיזה
את אגנה כמו מבקשת עוד.
אני מפשקת את שפתי ערוותה ועם אצבע אחת נכנסת לחריץ החם
והמזמין... אני חשה בחום וברטיבות שאוחזת באצבעותיי ומחליטה
לצרף אצבע נוספת. מכניסה פנימה עמוק יותר ויוצאת החוצה... היא
מופתעת מסתכלת עליי כמו מבקשת לדעת איך העזתי. אבל אני רוצה
לטעום, לראות ולהריח... אני יורדת ממנה לאט, מורידה את מכנסיה
עד למטה ויורדת לרצפת האטובוס בין הכסאות. היא מתקרבת לעברי
פותחת רגליים. הכוס שלה מכוסה בשערות עדינות.... דלילות
מסודרות... אני פשקת שוב את שפתי ערוותה ונותנת ללשוני לחקור
ולטעום אותה... מיד עם מגעי הראשון אני שומעת אותה גונחת.
אני מביטה בה מחייכת. "ששש..." אני לוחשת. אבל היא בשלה. לשוני
עליה סובבת סביב, מרגישה את הפעימות בפי, הדגדגן שלה מתנפח
ומתמלא בדם חם. אני מרגישה איך היא עומדת לאבד שליטה ומחליטה
לעלות אליה. שפתיי על שפתיה חונקות את זעקותיה וגניחותיה. היא
כועסת על שהפסקתי "הייתי קרוב מאוד לגמירה", אמרה. "ששש..."
אני לוחשת לה שוב. לפתע חשה במגע של משהו מאחוריי.
אני מסתובבת בבהלה ומבחינה בנהג. אני מחייכת ושואלת "כמה זמן
לקח לך?" הוא מבחין במצוקתה של חברתי לנסיעה ומבין מיד מה עליו
לעשות. הוא פושט את מכנסיו - הזין שלו עומד זקוף בדום מתוח...
הוא מקרב אותה קדימה על הכיסא, מתכופף על ארבע ומחדיר את הזין
שלו לתוכה... הודף ומחדיר את הזין שלו קדימה ואחורה אליה...
היא זועקת "ע-ו-ד, כןןן". מזעקותיה אני מתחרמנת, גם אני רוצה,
מורידה את מכנסיי במהירות שיא... אני עולה לעבר משענת הכסא,
אני למרגלותיה, היא מבחינה בכך מתרוממת מעט ותוך כדי היא מקרבת
את לשונה לכיוון הכוס שלי ומתחילה ללקק אותי. היא נושפת. הפה
שלה ננעל על הדגדגן שלי תוך כדי נסיונותיה ללקק אותי ולגמוררר.
אני שומעת אותה וזה מחרמן אותי יותר. כ-ן ע-ו-ד חזקקק, זה כל
כך טוב.  הנהג נשמע להוראות ממנה וממשיך בקצב אחיד ומהיר לחדור
אליה עוד ועוד. היא מחדירה אליי שתי אצבעות בו זמנית ואני
עומדת להתפוצץץץ. אני מרימה את רגליי, סוגרת על ראשה בין
רגליי. מניחה אותן על מותניה. לשונה על הדגדגן שלי, אצבעותיה
בתוכי. עוד דקה ומתפוצצתתת אווו, מרגישה את הרעד במעלה גבי.
אני גומרתתת... אווו כןןן... אני גומרתתת... היא מחדירה אליי
עוד אצבע, מכניסה ומוציאה במהירות, מרגישה את פעימות הדגדגן
שלי בפיה... היא מצטרפת אליי ואנחנו גומרות יחד בזעקות וגניחות
רמות. הנהג שכל הזמן הזה מזיין אותה, מוציא את הזין שלו. אוחז
בו ביד משפשף, ראשו נשמט לאחור ונשימותיו המהירות מעידות על כך
שגם הוא מצטרף אלינו. הוא מבחין עדיין ברגליי על בטנה ומכוון
לשם את זירמתו.
אני חשה בחום זירמתו על אצבעות רגליי. אמממ, כמה טוב וחם...
אני מתכופפת קדימה, מנשקת את הנהג על הנסיעה הטובה... מתפנה
לחברה לנסיעה שלי ומנשקת גם אותה.
עכשיו טוב, כבר לא קר. אין כמו ירושלים ואין כמו הירושלמים
שדואגים אחת לשניה...