ליאת סמך / ופתאום |
באה המחשבה עליך
על מגע שתי ידיך
על מבט שתי עיניך
על נשיקה מתוקה
והרגשה מדהימה
ופתאום כשנורא רע
נזכרת שאתה כבר לא פה
נזכרת שאתה כבר לא לידי
שאתה לא בא ממרחקים כדי לחבק אותי
שאת האהבה הזאת אתה כבר לא עושה אתי
ופתאום כשנורא רע
אני מבינה, שהכאב לא יישכח
אבל אני חייבת להמשיך הלאה
להשאיר אותך כזיכרון מתוק
בתור אחד שנכנס ללב כל כך עמוק
ופתאום כשנורא רע
עוצמת עיניים, ורואה אותך מחייך
מושיטה ידיים כדי לחבק אותך ומתבדה
כי אתה כבר לא פה
אתה רק מתרחק והולך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|