צומת הרחובות ברודווי ו-42. שם היינו אמורים להפגש, קצת לפני
שהמחוג הקטן של הטיימס סקוור יורה על שלוש. הייתי מת שיקראו על
שמי רחוב אי שם בסביבה. הוא יכול להיות אפילו רחוב צדדי או
אפילו ללא מוצא, או כזה שתיירים אף פעם לא מוצאים כי הוא לא
כתוב בשום מדריך של הלונלי, כי כמו על התיבת דואר שלי, לא
אייתו את השם נכון והדוור תמיד זורק את המכתבים אצל השכנה. אבל
לי הוא יהיה נקודת התמצאות, מרכז העולם. והוא יהיה רק שלי,
ושלך, אם תרצי. רגע, משלמים ארנונה על רחובות שנקראים על שמך?
כי פה זה בדולרים ונראה לי יותר מדי יקר, זה לא כמו להשקיע
בנדל"ן. חמישים וארבע מוניות צהובות ספרתי ועדיין לא באת.

 בדרך אספתי שלושה דונאטס ומק צ'יפס למקרה שהיא תהיה רעבה,
המפלצת הקטנה שלי, וכרגע, מרוב לחץ,  נשארו רק פירורים. הייתי
צריך להביא לה כריך רוסטביף הנוגד את עקרונות הצמחונות שלי,
ומיד נזכרתי שכעסו עליי פעם שניסיתי לשחרר את כל הנקניקים שהיו
לנו בצידנית לחופשי בנהר, בטיול הראשון שלי לצפון.

 מישהו נתקע בי ואחר סתם העיף מבט לכיווני ומיד הסיט אותו כי
עם בגדים מקומטים מליל אמש, גיטרה ביד אחת, כריך רוסטביף ביד
השניה ועל כל זה שאריות, הוא בטח לא ידע אם לזרוק לי איזה דולר
או לבקש שיר. ואני קיוויתי שזה יהיה דולר, כי היה חסר בגיטרה
מיתר וכך או כך אני לא יודע לנגן. ואני שונא לאכזב אנשים. איפה
את כבר נו? למה את לא מתקשרת? למה את לא עונה?

 איפה את כבר? היינו יכולים כבר לפתוח במסע הופעות או לתכנן
אחד כזה על מפית של סטארבקס. אה נכון, אני לא שותה קפה, אבל יש
פה איפשהו מקום נהדר שהיינו יכולים ללכת לראות את השקיעה, או
הזריחה, הבניינים שם לא מפריעים לאובך להסתיר. ראית פעם שמש
כתומה של אמצע אוקטובר נשברת מעל הים? אם היית פה הייתי מלחין
לך מזה סרנדה. בעצם אני לא יודע איך.

צומת הרחובות ברודווי ו-42 . שם היינו אמורים להפגש. אחר כך
שמעתי שהייתה תאונה. חבל, היה יכול לצאת מזה סיפור יפה.