"היי"
"היי מה המצב?"
"הכול סבבה מה איתך, איך הולך?"
"הכול מצוין, נו התגעגעת?"
"האמת שכן, יצא לי לחשוב עלייך".
"דברים טובים או רעים?
"אני לא חושב דברים רעים".

וככה מתגלגלת לה עוד שיחה בלי שום תוכן בלי שום עניין על איך
באמת הולך בעבודה, בלימודים בחיים..
שיחה שסופה יהיה מפגש סתמי ובו דיבורים על הא ועל דה, עישון של
איזה ג'וינט במקרה הטוב, ואיזה זיון שיימשך במקרה הטוב 10
דקות, וזה בהנחה שהוא ישקיע בי.

כל פעם שאני מתמרמרת על המצב, אני נזכרת במה שכולכם אומרים לי
כל הזמן שוב ושוב אולי אתם מצפים שבסוף משהו ייכנס ואני אלמד
ממה שאתם קוראים לו ,טעות .
אני חושבת לעצמי, יש חוקים בכלל בנושאים  האלה? כי כל פעם שאני
מנסה ליצור לעצמי מערכת חוקים אני מוצאת את עצמי נכשלת שוב
ושוב, אין למעשה נוסחא שתבדל מקרה אחד ממשנהו.

יום שבת, אני רואה אותו מטייל עם הכלבה שלו והוא נראה ממש טוב.
אני עוברת לידו עם חברה שלי ושואלים "מה נשמע" כאילו באמת אכפת
לנו, המבט בעיניים אומר הכל - אני רוצה אותך עכשיו.
"תהיי איתי בקשר טלפוני", הוא אומר , ואני קולטת מיד את הרמז.
לא עובדת שעה ואני אצלו מחליפים כמה משפטים בשביל שאולי תפוג
קצת המבוכה, והסוף כבר ידוע.
יורדת למטה וחצי מהמשפחה שלו שם, השיער שלי פרוע ויודעים בדיוק
מה עשינו עכשיו שעה וחצי למעלה בחדר, אומרים לי שלום בנימוס,
ואני נזכרת עכשיו שלא הוצגתי בפניהם, לא כשנכנסתי ולא
כשיצאתי.
"ביי, היה כיף" , הוא מסנן מבעד לשפתיו, דוחף אותי למעלית ואני
יודעת שאנחנו לא הולכים לדבר או לסמס אחד לשני ברומנטיות מחר
בערב.
ואני חושבת על זה יום, יומיים ועוברת הלאה אין לי ציפיות ממנו.
ולא היו לי כשנפגשנו בפעם הראשונה לפני כמעט 9 חודשים.

אמצע שבוע. טלפון כשאני כבר במיטה אחרי מקלחת עם השלט ביד
מזפזפת בין הערוצים, עייפה מהיום הארוך הזה, ויודעת שמחר הוא
יהיה עוד יותר ארוך.
"זכית!!!" הוא אומר לי. ראיתי שהוא קודם התקשר וניסיתי קודם
להתקשר מחסום כדי לראות מי חיפש אותי, קצת תמוה שהוא מחפש אותי
אחרי שבוע וחצי שנתתי לו את הטלפון במסיבה, אבל הוא אמר שהוא
היה חולה. אוקי נגיד. אבל נתתי לו כבר ביום שבת את הטלפון שוב
מה היה הקטע לשחק משחקים ולהתקשר באמצע השבוע המייגע שלי כשאני
כבר עומדת ללכת לישון. אני לא באמת חיית מסיבות כמו שאתם
חושבים.
"את רוצה לבוא נשב איפשהו? ככה בספונטאניות לא משהו כבד..."
טוב, אני אמרת לעצמי נזרום איתו נראה אם הוא נחמד , מעניין, גם
ככה התכוונתי ללכת לישון אז לפחות נעשה משהו מעניין הערב.
אנחנו יוצאים, יושבים באיזו בר על החוף לא יותר מדי זמן עובר
אנחנו נוסעים חזרה , עושים ביקור באיזה מגרש באולינג על הדשא
שהיה נראה לו ענק בילדותו אבל עכשיו הוא ממש קטן ומאכזב, במקרה
גם יצא שזה קרוב לבית שלו אז נוסעים אליו.
לא יותר מדי קורה." בוא ניסע הביתה , יש לי עבודה מחר", אני
מציבה את הגבול.
מגיעים אלי הביתה. "ביי מותק", אומר בקרירות ונוסע.
קצת מופתעת חוזרת הביתה לא מבינה מה היה כאן כרגע. התיקון יבוא
עוד יומיים.
יום ארוך מאוד אני חוזרת הביתה מאוחר. אבל דיברנו היום שאם אין
לי תוכניות ניפגש. "אבל היה לי יום ממש ארוך אז את רוצה לראות
סרט?" גם אני עייפה. אבל סרט אצלו בבית בפגישה השנייה שלנו,
יוביל רק לדבר אחד. וכשזה נגמר, פתאום יש המון סידורים ויום
הולדת לידידה ובכלל אני נורא עייף (יאללה תחפפי מכאן ומהר).
לא חולפת דקה. "כדאי שאני אהיה כנה איתך אני לא מוכן לקשר
רגשי. יצאתי עכשיו מקשר שעשה אותי שרוט לגמרי", התרגום שלי:"
לא מתאים לי להשקיע, כבר מצאתי לי זיון אולי נשמור אותי ע"י כך
שאני אצטייר כבן אדם כנה ואמין". לא עובד עליי הפולישטיק שלך.
"אז מה אתה רוצה? לא יכולת להגיד את זה קודם?" ( ברור שכן אבל
אז כנראה שלא היה נכנס לתחתונים שלך..) ואז יגיע גם SMS של
התנצלות מאוד כנה ממעמקי ליבו.

"היית פעם עם 2 גברים? או שתי נשים וגבר?"
"מה זאת השאלה הזו? הייתי פעם אחת, לא היה משהו וזה לא משהו
שיחזור על עצמו".
"חבל. כי הייתה לי הצעה מעניינת".

בסופו של דבר אולי כשייגמר היום הפנטזיה שלך לא תתגשם. אולי
ניפגש שוב לאותו סקס מוכר של 10 דקות לכל היותר וזה כשאתה
משקיע אולי קצת התגעגעת.
אבל אני לא ממש מעניינת אותך, מעבר למה שאני מייצגת עבורך
במפגשים ובשיחות שלנו.
ואם אני רוצה יותר, אז כנראה שאני לא אקבל מענה. לא ממך. לא
מכם.