ממרומי ינקותי קראתי שמך ואת גבך הפנית,
"לכל עת", אמרת לעצמך ושמטת ידך מעזרה,
"מוגבלת אני" סלחת לך, מותירה אותי בודדה.
זו רק פרנסה, משחק הדמיה, תערובת מילים לא יותר.
עבורך יקרה, לא אצלי!
אני, אל צידי החזרתי יד שלא נאחזה,
משחזרת פנימה עוד פעם קריאה לאם שלא נענתה ,
למה ציפיתי בכלל? הרי אני סתם אישה - ילדה משונה
, אבל איכשהו האמנתי שאת לא כמו כולן ואולי רק קיוויתי שאת,
יקרה-שלי, תהיי שונה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.