כאן
השמש תמיד נופלת
על איזה שדה פתוח,
אחו רחב עד אין-סוף,
שוקעת לתוך ניר צהבהב -
מהפכת צבעיו
לכתום ואדום-ארגמן,
בוהק
מתעלמת, כמעט
ואינה נוגעת
בגגות הרעפים,
בחלונות שתחתיהם,
הממתינים להידלק באור
מתכתי, מסנוור
התעקשותה להשאיר פס
אדום רחב, משלה
מבערת את אחרוני
שיבולי הקיץ
באופק
יש משהו בשקיעה של פרדס חנה,
משהו מיוחד, שמשאיר אותי תמיד עם
תחושות חזקות מאוד לאורך זמן רב.
סוף מאי 2008 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.