New Stage - Go To Main Page

דובי חבובי
/
טומן ת'ראש בחול

אני לא אוהב לקרוא עיתונים או לפתור סודוקו. פשוט אין לי ראש
לעובדות ולמספרים. לפעמים, רק לפעמים, כשכל אמצעי התקשורת
רועשים ומודיעים בחגיגיות על מיני פיגועים ואירועים ססגוניים,
אז, רק אז מפעפעת בי המציאות וקוראת לי לעלעל בעיתון או לבהות
בקריין שעל המרקע, או שמא זהו הצורך האנושי שאומר לי ליישר קו
עם כולם כדי שאוכל לשבת אח"כ על איזו כוס קפה (שד"א, אנ'לא
אוהב) ולקשקש על "המצב".

מה שאני כן אוהב זה להסתכל על הפרסומות שבעיתון. יש בהן משהו
מרגיע, מין חיבור שתלוש מהמציאות. לדוג', מתחת לדיווח על נער
מפ"ת שהרג כ- 300 חתולים (סתם כי בא לו) נחה לה מודעה לאימוץ
גורי כלבים של "תנו לחיות לחיות"! ובעמוד שאחריו, בינות
למאמרים על חבורת צוציקים שאנסו ילדה בגן ואיזו אישה שנרצחה
למרות שהתלוננה פעמיים במשטרה על בעלה המכה, מופיעה תמונה של
צעירה מפתה, בחוטיני דקיק שלא משאיר מקום רב לדמיון, הלוחשת לך
מבין הדפים - בוא ותקנה! באמת שאני לא יודע אם לצחוק, לבכות או
לרוץ לקנות.

אני מדמיין לעצמי את עורכי העיתונים ב- 5 לפנות בוקר, קצת לפני
שההעתקים נשלחים לבית הדפוס: "את הכותרת הזאת תדגיש בצבע אדום,
כן בדיוק ככה, שיהיה גדול... ותוסיף איזו כותרת פיקנטית למטה
שיהיה מעניין". מה הם לא יעשו בשביל שנשלם דווקא להם כדי לקרוא
את חדשות האתמול.

בת'כלס, פיגועים זה הרי ה"מאני-טיים" של כלי התקשורת בארץ
(שווייץ, אכלתם אותה!). בכל מערכות העיתונים כבר יש בטח מאגר
מוכן של טקסטים לאירועים מן הסוג הזה. רק צריך ללחוץ
"copy-paste", לזרוק פנימה כמה תמונות ויאללה למכבש. כמובן שאם
אתם נמנים על חסידי הטלוויזיה לא תופלו לרעה ותזכו גם אתם למנה
גדושה של סיקור חדשותי נרחב: לרוב, לופ קצר של ניידות אמב' עם
כוחות הצלה ועדות מצמררת של עובר אורח עילג המתאר בפרוטרוט את
מה שקרה ויקרה שוב, לצערי: "אני רק יצאתי לקנות משו במכולת
כש...".

כמו שציינתי בהתחלה, אני לא אוהב לקרוא עיתונים. למה לי לענות
את עצמי? למה לי להתפלש שוב ושוב בכל מה שרע בעולם? במקום
להתמקד בחדשות-ישנות או בחדשות בכלל אני מעדיף להתמקד במה שטוב
וטהור, כאן ועכשיו. נכון שזהו לא המתכון החכם ביותר אך לטעמי
הוא הבריא ביותר לגוף ולנפש. לעתים אני מרשה לעצמי לעלות מעל
לפני המים כדי לקחת שאיפה קצרה של מציאות וחיש מהר אני שוב
במים העמוקים, היכן שאין דאגות. ולא, אני לא גר בשנקין ואין לי
משקפיים וורודים.

אני בסה"כ רוצה לחיות בשלווה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 24/1/09 12:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דובי חבובי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה