כשהייתי קטן הוריי קנו לי דובי קטן אבל לא סתם דובי אלא דובי
שדומה לדוב רגיל מהיערות רק בצורה קטנה, הוא לא היה גדול אבל
מאוד נקשרתי אליו.
יום אחד אבי חזר הביתה מן העבודה וקרה לי לבוא למטבח, ואני ילד
קטן מה מבין מהחיים של רק יודע לשחק עם צעצועים וחברים מהגן
הלכתי בריצה כי מאוד אהבתי את אבא שלי ולפתע הוא הוציא משקית
דובי קטנצי'ק וחמוד, קפצתי על אבא שלי בנשיקות וחיבוקים ואמרתי
לו תודה ומיד רצתי לחדר שלי לשים אותו על המיטה לפני שאני הולך
לישון וגם כדי שאני ייתן לו שם כי הרי מה שווה דובי בלי שם אז
החלטתי שאני אקרא לו לולי.
במשך השבוע הראשון לא עזבתי את הדובי לשנייה אחת, הייתי הולך
איתו לגן ואימי הייתה מחזירה אותו הביתה, ומיד כשהייתי חוזר
מהגן הייתי רץ ישר לחדר שלי לחבק אותו ולשאול אותו מה שלומו
ואז הולך לאכול איתו ארוחת צהריים ואחר כך הולך לישון.
יום אחד כשחזרתי מן הגן לולי לא היה שם, מיד רצתי לאמא שלי
בפנים עצובות ושאלתי אותה היכן הדובי שאבא קנה לי והיא ענתה
"הנחתי אותו על המדף לפי מיטב זכרוני" רצתי לחדרי בחזרה אבל
הוא לא היה מונח על המדף אז חזרתי לאימי בפנים בוכות ואמרתי לה
את משקרת והיא בפנים מפתיעות למדיי נזכרה שהיא בטעות השליכה
אותו לפח הזבל בגלל שהיא רבה עם אבא שלי והם החליטו להיפרד עד
שאבא שלי יבקש סליחה מאמא שלי על זה שהוא בגד בה, אמא החליטה
למחוק את זכרונותיה מאבא שלי וכך גם למחוק את אהבתי והתקשרותי
אל לולי.
היא באה בטענה שהיא תקנה לי חדש ושאני יפסיק לבכות על זה
שהדובי שלי נזרק, לכן החלטתי ללכת לחפש את לולי בפח האשפה של
הבניין, ירדתי ומיד גיליתי להפתעתי שלולי באמת היה בפח,
התאמצתי מאוד בשביל להגיע אל פח הזבל ששם הוא היה והוצאתי
אותו, העלתי אותו הביתה, שטפתי אותו והכנסתי אותו לייבוש ליד
התנור בחדר שלי וכשהוא התייבש נכנסתי איתו לישון במיטה שלי.
בבוקר אימי שמה לב שהדובי שלי חזר פתאום והיא לא הבינה כיצד
יתכן שהוא חזר, היא שאלה עניתי בחזרה והוכחתי לה עד כמה אני
אוהב את הדובי הזה שהביא לי המון שמחה מאותו יום שאבא קנה לי
את הדובי הזה כי הרי הוא היה דובי שסך הכל רקד בחדרי.