[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אור רבינוביץ'
/
הגשם מפריע

השיער הארוך - למחצה שלה התנופף ברוח בעוד העצים מעליה מהווים
מסננת לקרני השמש שליטפו בעדינות כל תו בפנים שלה.
שכבתי לי מתחתיה עם חיוך ענק בעוד שהקמטים שלי רק התהדקו מתי
בכל פעם שהיא לחצה את הצווארון שלי בחושניות.
זה היה בקיץ, נדמה לי. אני אוהב אותה כלכך, שכל סנטימטר בי
התמלא בחום עז, וכל מבט שלה הלהיט את צבע קרניי השמש בלהבות של
האש הכי חמה שהתלקחה על פני כדור הארץ.
היא חשבה שאני לא רואה אבל ראיתי אותה מנשקת אותו שמה מתחת לעץ
בפארק המשולש בתל-אביב. שניה אחרי שהיא נגעה בי בחושניות
כזו...
הלוואי שהיתה לי היכולת לבכות, הייתי בוכה ים. לא נעים אבל,
בכל זאת, היא כאן מולינו...
אחר כך הלכנו אליה הביתה, אני כמנהגי שתקתי לאורך כל הזמן...
ולפני רדת הלילה אפילו נזרקתי לי הצידה, בכלל לא קרוב אליה.
היא כמובן, לא שמה לב בכלל. התעסקה באלוהים-יודע-מה, בבוקר היא
נכנסה לתוכי ממש, הרגשתי איך כל תנועה שלה משפיעה על כל
סנטימטר בי, בעוד היא מצחקקת כמה אני גדול עליה.
חזרנו הביתה ברכבת. אני והוא. אני כלכך כועס עליו על מה שקרה
ביניהם שפשוט בא לי לצעוק! חבל שאני כל כך מאופק כל הזמן,
כוסעמק.
עם הזמן האהבה שלי אליה רק גדלה, בל פעם שנפגשנו, בכל פעם שהיא
ליטפה אותי כל כך בעדינות, בכל פעם שהיא הניחה את הראש היפה
שלה עליי. הוא חייך הרבה יותר ממני, אני ממש מרגיש מנוצל כאן.
אין לי כוח לזה יותר, אולי אני אגיד לה איך אני מרגיש? טוב,
נחכה קצת עד שיעבור הלילה... הלילה אני אהיה קרוב אליה, קר
הלילה וכולנו חייבים להתחמם. אבל היא, לפי המבט שלה היא אפילו
לא רצתה להתחמם איתו, רק רצתה לברוח. כשהלכתי ממנה ירד גשם וגם
אני וגם הוא נרטבנו כולנו, הרטבנו את הכיסאות ברכבת חזרה
לכפר-סבא והרטבנו כל מרצפת שעברנו עליה, על מה שקרה אחרי זה
אני לא רוצה לדבר.
שבועות אחרי זה זה היה, כששמעתי אותם מדברים בטלפון... הוא
בכה, ובחיים לא ראיתי אותו בוכה. הוא בנאדם כזה שיכול להתעמת
עם כל יריב. אריה.
הוא בכה כל כך המון, הוא הסתיר את זה מכל שאר הילדים בפנימיה
שלו אבל אני הייתי כאן. ראיתי אותו. נרטבתי מהדמעות המלוחות
שלו וספגתי הכל בלי לומר מילה... קיוויתי לגשם, קיוויתי שאתרטב
כולי ואז אחרי זה הוא יוכל לתלות אותי שוב כמו באותו יום
לייבוש על הכיסא שלו אבל הוא לא, ועד היום כל פעם שהוא לובש
אותי אני מרגיש את כל מה שקרה איתה. אני והוא. כשחושבים על זה
אני דווקא לא כלכך שונא אותו, נהנה להיות החולצה שלו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לו הייתי נולד
ערבי בטעות
או סיפור בבמה
ללא כל משמעות
בלטה שבורה,
כפכף, מנורה,
אבל רק לא חבר
של רעות



זוזו לסטרי, שלא
מכיר אף אחת
שקוראים לה רעות
אבל מוכן לרמות
בשביל החרוז


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/1/09 19:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אור רבינוביץ'

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה