כי ממך אצא אף אליך אשוב
במקום הזה שבו הסטירה כביכול אינה מתיישבת
אני מוצא את האמת האחת שאין עליה מפרשים
את הרצון הנכון להיות בלתי תלוי בזמן
האחרון שבצודקים הראשון לכל אדם
כי ראיתי פנים נאלמות ושפתיים אשר יבשו בנשיקה
מבט סתום על כוס של יין בלילה אחד בחדר מואר למחצה
בו טעמתי מהשקר ועלי להודות כי ערב לחיכי
כפי שפרי גן העדן מכהה שיניים ולב.
הלילות מתמלאים ברוב תוכן
ובימים נערמת שתיקה
הרחובות ההומים להם בזתי לא פעם
קוראים לי לחזור כמו אל שירה עתיקה.