כמו סבל שאין יתואר,
כמו אמת שאין לצדקתה
רפרוף הרגש נובע מכאב נוראי,
מתעופף לו אי שם במרחקים.
חופשי אך עם זאת לכוד
מתוק אך עם זאת חמוץ
חפץ בלהבין, חפץ בלדעת
מדוע גורלו נראה איום.
תשובה שקטה שנראית כמו צעקה
תשובה מלוכלכת שנראית נקייה.
הוא מביט למעלה, מגלה כי אין דבר
מתבונן למטה ומבין כי הוא עף.
מתרומם עוד ועוד ומגיע לשחקים
זהו הישגו היחיד שהיה לו אי פעם בחיים.
חושב לעצמו, איכן הוא נמצא
והמילים 'גן עדן' מתרוצצות בראשיו.
לכן, מסתכל למטה בפעם האחרונה
מבין כי טעה שבחר למות ככה סתם.
הוא עצר במקומו והחל ללכת, הולך עד אין קץ.
אורות בוהקים מתגלים מסביבו,
הוא צונח למטה במכה אחת,
פוקח את עיניו ורואה סביבו אנשים נמרצים,
אנשים עם חליפות לבנות וכיסוי על פיהם וראשם.
חיוך עולה על אישה לא ידועה שמתבוננת מולו
חיוך נוסף עולה על נערה מסתורית כשראשה מושפל.
הוא לא מזהה איש, הוא לא מזהה דבר.
הוא איבד את זכרנו ואת כל חיו.