קטנה שלי!

אמנם ההכרות שלנו קצרה,
והיא דיי וירטואלית,
אבל לא נורא.
יש לי הרגשה בזמן האחרון,
שנשלחתי אלייך מלמעלה.
אולי תחשבי שזו קלישאה,
או שאני בקטע של דביקי היום,
אבל זו האמת.
כשאני רואה אותך כותבת שורות עצובות,
או סמיילי עצוב,
או כל דבר המתאר כאב פיזי ונפשי-כהגדרתך,
אני מרגישה צורך לחבק אותך!
צורך לומר לך, בואי, הכנסי תחת כנפיי,
אני אשמור עליך!
אדאג לך !
שלא יכאב לך, כי את לא ראוייה לכך!
החיוך שלך, האופטימיות והעיניים הקורנות שלך,
כשאומרים לי שרון, אלה קופצים לי ישר בראש!
אני לא אומרת שאסור לך לבכות,
ולהשבר, גם הגיבורים הכי חזקים בהיסטוריה,
היו נשברים לפעמים...

אבל ממי , זה קטן עלייך,
את גיבורה, לא סתם,
את גיבורת על!
הצמדי לך לאיזה מפורסם מבין כל החברים המפורסמים שלך,
ושנה הבאה את בפסטיגל בתור גיבורת על 2008!
נכון, אני מתלוצצת, למרות שאת ואלי אלטוניו נראים מעולה ביחד!

ובמקומך - מיכל אמדורסקי הייתה אומרת "אני מאוהבת!".

בכל מקרה, קטנטונת,
אני מקווה שתקחי מהמכתבון הזה כוחות מחודשים ותכניסי אותם עמוק
לגוף, ללב, ולראש שלך!
אני כאן בשבילך, וכמו שאמרתי לך אמנם אני לא קרובה אליך פיזית,

אבל תדעי, שבלב אני תמיד איתך!

"כשהיא מחייכת, גם אני מחייכת.
וכשהיא עצובה, אני לא מבינה,
איך אפשר להיות עצובה?
כשאת הילדה הכי יפה בגן..."

(יותר נכון בקיבוץ...)

ממני בהמון אהבה, חיבוקים ונשיקות!!
שלך,
תותי@