מאז כיתה י', כאשר  פגש בה לראשונה במסגרת ההקבצה הנמוכה
במתמטיקה, ביקש את קרבתה.
"מנסה להתחיל אתי " חשבה טלי בעודה מגניבה מבטים לעבר הטור
האמצעי, ספסל אחרון, שם תפס מושיק את מקומו הקבוע, מתמיד, גם
בתקופת לימודיו בחטיבת הביניים.
נחשב ע"י מוריו כתלמיד פיקח, בצד בטלנות מופגנת וזעם בלתי
מוסבר, אולי מובן בחלקו, כלפי מורים ומנהלים.
מושיק צמח במשפחה קשת יום. אב חולה ואם מפרנסת יחידה היוו רקע
מתאים להתססת מושיק, הבכור מבין ששה אחיו, כנגד כל העולם.
תפס היטב את משמעות סיום הלימודים בתיכון, בהצלחה, ויחד עם זאת
לא אהד, בהמעטה, את סביבתו הבורגנית: אופנה צעקנית ומדוגמנת
היטב מצד בנות ובנים, נסיעות לחו"ל, ומעל לכל מכונית של אבא,
שמגיעה כל בוקר לבית ה הספר וממנה עולים כל בוקר כוכבי העשירון
העליון, בעוד שהוא משרך את דרכו ברגל מהשכונה ע"מ לשריין את
דמי הנסיעה לסנדביץ של ארוחת הצהרים, שייקנה במזנון בית הספר.
הלהיט המדובר בקרב התלמידים בסוף כיתה י' היה, כמובן, ה"טסט"
המקווה.
" סחבתי ביום ו' את המכונית מההורים" היה מוטו קבוע של סוג
אמירות בכל תחילת שבוע.
בין אם נכון או לא נכון הדהדו המילים כמו פטישים באזניו של
מושיק: מה לו ולמכונית? כמה רחוק הוא מ"טסט" מקווה...
טלי היתה מחוזרת ע"י כמה וכמה מבני גילה . נטתה להתגרות
במחזריה, ובמיוחד בסנובים שביניהם.
כבת להורים עוזבי קיבוץ ,בני המעמד הבינוני , אקדמאים  ובעלי
חשיבה סוציליסטית מודגשת, פיתחה נוגדנים  ל"משפריצים" כלשונה.

כמובן ששמה לב להופעת חברותיה לכיתה, ותהתה על אופני משחק
החיזורים הנורמטיבי ששרר בקרב גילאי העשרה.
מושיק נראה לה יוצא דופן ומענין בהתבודדותו, זעמו, וסרבנותו.
לא ידעה לפרש לעצמה סיבת משיכתה אליו, אך בשום אופן לא פרשה
זאת כהתאהבות , אלא כסקרנות גרידא.
באחת ההפסקות, בעודו מתכתש עם בן כיתתו בחצר לידה, ולא במקרה,
הציעה לו, אחרי שהפרידו בין הניצים, להגיע לפעולה בקן ה"צופים"
שבסמוך לבית הספר.
כמדריכה פעילה ראתה חשיבות בשילוב בני נוער נוספים בתנועה.
סירב.
מושיק נטה להתחמק ממתן הסבר לסירובו זה. טלי תהתה אם התרחקותו
ההפגנתית הברורה מהשיכבה האליטיסטית הבית ספרית משחקת תפקיד גם
בהמנעותו מקבלת הצעתה.
הבינה היטב, שהמנעותו זו יש לה בסיס, באשר בני השיכבה בצופים
היוו העתק מדויק של הברנז'ה האליטיסטית על גב ההר.
לקראת סוף שנה"ל בכיתה השביעית הוכרו השנים כמיודדים ו"יוצאים
ביחד" כמאמר החבר'ה.
טלי סרבה להודות בחברות, אך יחד עם זה הכריזה בתקיפות מה על
"ידידות קרובה": כך גם בפני ההורים, שהגיבו בנימה מאופקת
לביקורו הראשון של מושיק בביתם..
"תמיד דיברתם אתי על שוויון וערך האדם" התמרמרה טלי בתום
הביקור ואווירתו המתוחה כלשהו.
"מפריע לכם שהוא לא אשכנזי" הטיחה בפניהם ולא נענתה.
נמנעו מלהגיב, אך לא הסתירו קרירותם מ"בחירת בתם",על פי
התבטאות דליה, האם.
אמירות כגון: "לא תקבעו לי עם מי אצא ועם מי לא", ו"אתם
צבועים", הידהדו בין קירות הסלון.
התגובה האלגנטית היתה צפויה: "לא נקבע לך, אך רצוי שתשמעי
לעצתינו"... זאת היתה גם האמירה המסיימת בארוחת הערב שלאחר
הביקור השני. קימה רוגזת מהשולחן, בכי וטריקת דלת חדרה, היוו
את התשובה מצד טלי.
הסתגרה בחדרה זועמת, ומהרהרת בתהפוכות החשיבה ובגילוי האמת
הערומה, לדעתה, של חשיבת ההורים.
" ומה חשבת" התפרצה כלפיה גילה חברתה הקרובה כשספרה לה את
קורות המפגש השני."רצית שהם ירשו לך להתעסק עם אחד כמוהו?!"
" אני שונאת אותך" ברחה מחברתה טרם התכנסות השכבה בקן התנועה,
וחזרה לביתה לביתה נכלמת ובוכיה.
הרהרה בינה לבין עצמה אם אכן היא אוהבת את מושיק, ואם תרצה
להכנס איתו לפרשת אהבים, דוקא בגלל התגובות שמסביב.
הדווקאיות איפינה אותה, לא אחת, בנסיבות קונפליקטיות מעין
אלו.
במקום פרשת אהבים מצאו עצמם השנים עסוקים בהכנות לסיום המחזור
בתחילת שנת הלימודים האחרונה - יב'.
שיא הארועים המתוכננים היה, כמובן, "הרונדו" המסורתי.
משמעותו מבחינת התלמידים היתה התארגנות בכלי רכב מכל הבא ליד,
פלקטים ושלטים צעקניים,
זעקות ,תופים, כלי נגינה אחרים ו... גלישה בכלי הרכב מההר ועד
לשפת הים ,תוך יצירת מהומה מבוקרת ברחבי העיר.
הממסד החינוכי היה מאז ומתמיד בדילמה בהקשר זה: מצד אחד רצו
לאפשר לתלמידים הפגת מתח של סוף השנה : "מחר הם מתגייסים" היה
, מתמיד, המוטו של המחייבים את ה"חגיגה המתגלגלת".
מצד שני זעקו המתנגדים, כי "צריך לשים קץ לתופעה. במו ידינו
אנחנו מאפשרים התנהגות מופקרת " כך חלק אחר של המורים וחלק
מההורים ,שהצטרפו לדעת השוללים.
מדי שנה סוכם על רונדו מבוקר בהרשאת המשטרה ובאחריות ועד
ההורים.
הנהלות בתי הספר נטו להסיר מעצמם אחריות על הנעשה מתוך חשש
ברור ממה שעלול לקרות במהלך ה"טור דה פרנס" העירוני הנ"ל.
נמנו וגמרו בסופו של דבר לאפשר גם בשנה זו את ההילולה, וכרגיל,
להציב מסגרות ומגבלות תוך אזהרות ואיומים מבוקרים כלפי חריגות,
והצבת גבולות ברורים (ופחות ברורים) לנהגים הטריים.
מושיק ניגש לטסט המקווה בסוף שנה"ל השביעית, לאחר שהשקיע
במימונו את כל חסכונותיו מעבודה בשני קייצים ואת תרומת דודיו
ליום הולדתו.
הצליח לעברו "במכה ראשונה", כמאמר החבר'ה, לגאוות בני משפחתו,
ולגאוותו שלו מול תלמידי הכיתה, ובעיקר מול טלי אהובתו.
ליום הרונדו גויס הטנדר של הדוד. רעוע ובלוי נראה הרכב בשל
שימושו ככלי עבודה לצורך סיוד וזיפות גגות,שהיה  עיסוקו של
הדוד. עמל מושיק רבות לשפצו, לנקותו ולהכינו לארוע.
טלי הצטוותה אליו כמוליכת הרונדו בראש הטור עם עוד שנים מבני
השכבה שהצטרפו כטרמפיסטים ל"טנדר של מושיק".
מצב רוחו היה מרומם. הוא מושיק בראש החבורה, בראש הטור ולידו
טלי שלו.
ההתהפכות בסוף הירידה מההר היתה צפויה על פי טענת חוקר המשטרה
שקבע שמהירות הרכב הגיעה ל130 קמ"ש.
מושיק ניצב דומם ומבוהל ליד מיטת טלי אחרי הניתוח לאחוי שברי
זרוע ידה השמאלית.
"ניצלה בנס" קבעו חוקרי המשטרה "אשמת הנהג ברורה ורשיונו ישלל
ממנו בשלב החקירה"
הוריה של טלי בקשו ממנו בתקיפות ובזעם עצור לעזוב את מיטת
חוליה ולהמנע מכל מפגש עתידי עם בתם.
"הם לא יקבעו לי מה אעשה" הזדעקה טלי באזני מושיק, מחבקת אותו
בידה המגובסת ומלטפת לחיו בידה הימנית.
"אינך אשם" פסקה בהשיבה לגמגומו ובקשתו החוזרת על עצמה לסלוח
לו. "המכוניות שמאחוריך אלצו אותך למהר הצפצופים והצעקות גרמו
לכך וחוץ מזה אני הפרעתי לך בנהיגה" פסקה, בעודה נצמדת אליו
תוך רכינתו למיטתה.
שלב המרד מול ההורים אותו הפנימה ועליו הכריזה טלי העצים את
רגשותיה כלפי מושיק " אנחנו נוסעים לצמח לחגיגת המתגייסים"
קבעה בין חיבוק ונישוק בביקורו הבא.
מכונית ההורים שנצבה ביום ו' לפני הבית הותנעה על ידי טלי שבוע
לאחר שחרורה מבית החולים, אחרי שהודיעה להורים על יציאתה
לבילוי בפאב שעל ההר. מושיק נאסף בסיבוב לקראת הירידה לכביש
הקריות.
מהירות הרכב היגיעה ל130 קמ"ש כשטלי אוחזת בידה האחת בהגה
ובידה המגובסת מחבקת את צווארו של אהובה הרוגש.
"אתן לו" הבזיקה המחשבה בליבה, הדרך לצמח נראתה לה קצרה
מהרגיל.
נזכרה, בהבזק  של שניה, בתאונה שארעה לשניים מחבריה לפני
כמחצית השנה, הבזקת אור מסנוור ורעש נורא, חורקני וצווחני קטע
מחשבותיה.
מושיק פתח את עיניו.
מראה רגלו המגובסת, המורמת ותלויה אלכסונית על המתלה הצמוד
למיטתו, צד את מבטו.
חיבוקה של טלי כמעט שמנע ממנו נשימה סדורה.
"ככה אתה אוהב אותי"? לחשה באזנו צוחקת ובוכיה כאחד.
"יש לי רעיונות יפים יותר מלשכב בבתי חולים פעם ב"כרמל" ופעם
ב"פוריה"... אפילו אם אתה חייב לי"
משך אותה, מחבקה אל חזהו וחייך.






.