לערן הודבק הכינוי "אווז".
מרורים היו מנת חלקו בארבע השנים האחרונות של בית הספר העממי.
נחבא אל הכלים היה. שונה מאחיו. מסתפק בהערה אגב, לטיפת אם,
וחיוך או מילה סתמית של חבר לכיתה.
אחיו הבוגרים צמחו לגובה בעוד שהוא, צעיר האחים, שמנמן, כבד
תנועה במקצת ושתקן.
רבות דובר במשפחה על שוני זה בינו ובין שני אחיו הבוגרים
ממנו.
אבא נהג להתבדח, לעיתים, ולהפנות שאלות מביכות, כביכול, לאמא
בדבר בדיקת ד.נ.א נדרשת להוכחת אבהותו... בדיחה שחזרה על עצמה
וחלק מהמקורבים מצאוה נואלת ודחויה. טוב שנשארה בחוג המשפחה
והקרובים להם.
יותר מקמצוץ של דאגה וקימוטי מצח היו שזורים באמירות אלו, משום
שלא יכלו להבין את  השוני שבין האחים.
נהגו בני המשפחה להפיס האחד דעתו של השני בהזכירם את שני האחים
הבוגרים כילדים קטנים, בעודם בגן הילדים, שם נצפו בתמונותיהם
כשמנמנים וכבדי תנועה, המתהלכים גם הם כאווזים...
נמנו וגמרו ביניהם שיתנו לזמן לעשות את שלו ובינתיים העתירו,
כדרך המשפחה, מכל טוב על ערן: מתנות , טיולים והחשוב מכל ,
לדעתם, רשמוהו לקבוצת השחייה העירונית.
דעתו של הדוד, מורה לחינוך גופני, היתה שהתפתחותו הגופנית של
ערן תיתרם רבות על ידי עיסוק בספורט  זה.
ערן עצמו נרתע בשלב ראשון מאימוני השחייה ומהדרישות הגופניות
וההתערטלות הכרוכה בהם.
בשלב מאוחר יותר התרצה לאחר שמדריכו, בועז, הניח את דעתו, וזאת
אחרי שיחה דיסקרטית עם ההורים, ללא ידיעת ערן, שבשלב זה אין
כוונתו להקשות עליו, אלא לשפר הסתגלותו והרגליו לתנועה במים.
בשנה השניה לאימונים ניכרה חדווה מסוימת אצל ערן, שהגיע בחפץ
לב לאימונים למרות שתפשו חלק נכבד  ממהלך שעותיו הפנויות אחרי
הלימודים.
נוצר קשר אישי בינו ובין בועז מדריך השחייה ,שנטה אחרי
שתיקותיו וסגירותו של הילד, וראה בחיזוק ביטחונו העצמי
ובקידומו אתגר אישי שלו כמדריך.
בועז למד חינוך גופני בסמינר הקיבוצים ובמסגרת אימוניו כפרח
הוראה הוצמד לחטיבת הבנים בה למד ערן. לא מקרית היתה הצמדה זו.
בועז, כערן, התגורר באותה עיר ובעצמו היה בוגר החטיבה.
בועז ניחן ברגישות ובאהבת אדם בצד תכונות ואפיון של מורה.
ניסיונו כמדריך בתנועת נוער בתקופת לימודיו התיכוניים קרבוהו
לבחירת מקצועו, החינוך הגופני, כתכליתו העתידית בחיים.
תכונות אלו, בצד הרגשתו כבן בית בחטיבה, אפשרו לו לעקוב מקרוב
אחרי חניכו, בצד אימוניו  כסטודנט לחינוך גופני אצל המורים
בתחום זהזהבהחטיבה.
למד בועז להכיר מקרוב עד כמה נשלט חניכו ערן על ידי תלמידים
אחרים בכיתתו. נתקל לא אחת בהיטפלות תלמידים אליו ובתגובת
ההתרחקות וההתבודדות של ערן בהפסקות ובפעילויות חברתיות
שונות.
משיחות עם מחנכת הכיתה למד בועז לדעת, שנחבאותו של ערן
והסתגרותו, מוכרים לצוות המורים מאז החל לימודיו בחטיבה.
משיחות עם יועצת השכבה למד לדעת שלא נצפה אצל הנער גורם
פסיכוטי כל שהוא המביא לעכבותיו.
לדעת היועצת בעייתו של ערן היא בעיה חברתית. חוסר התאקלמותו
נובע מאופיו הבדלני ומהסתגרותו בד' אמותיו.
היועצת הזכירה את אחיו של ערן שבגרו את החטיבה והתאפיינו ביתר
פתיחות ומעורבות חברתית גבוהה יותר בהשוואה לאחיהם הצעיר.
התעניינותו של בועז בערן סקרנה את שולה היועצת הוותיקה. ראתה
בכך ייחודיות ודבקות במטרה שלא מצויה, לחשיבתה ,בקרב  סטודנטים
מתכשרים להוראה.
דבקותו של בועז במטרתו הניעה אותה ליתר התעניינות במצבו של
ערן.
התלהבותה מבועז הסטודנט הצעיר סומנה על ידי חברותיה המורות
כהתעניינות אישית...
עקבו בסקרנות נשית מובנת אחרי חברתם הגרושה הטרייה. השניים לא
הסתירו התקרבותם ,שהיתה לנושא בשיחות רכיל בבית הספר ומחוצה
לו.
שולה ובועז, המשיכו בצפייתם בערן, בהתנהגותו בהפסקות וביציאתו
מבית הספר.
הדיונים ביניהם הביאום לקרבת יתר, לעיני הצוות המשתאה. לא עבר
זמן רב והזמנתה של שולה את בועז לביתה לשם "סיכום ביניים על
מצבו של ערן" הפכה לביקורים קבועים שלו אצלה.
בהיותה גרושה טרייה, נאה למדי, ובמצבו של בועז כרווק צעיר
ונלהב,ניתן היה להבין התקשרותם ומשיכתם ההדדית.
המכנה המשותף שהביאם לקרבה זו לא נשכח והיווה, כביכול,
גושפנקה רשמית לצורך הסבר עצמי של הזוג בהתייחס לרמזים של
קולגות ו"נשמות טובות" למיניהם בחטיבה ומחוצה לה,שאהבו לדוש
ביחסים שבין "היועצת הגרושה לסטודנט הצעיר".
ניתן היה לחוש בסקרנות, אהדה ובקמצוץ קנאה...
נראה שמשיכתם ואהבתם שהנצה, בצד התעניינות מקצועית, הביאה את
השניים להתלוות למחנה הקיץ לשחיינים צעירים של אגודת השחיינים
העירונית.
בועז בתוקף תפקידו כמדריך ושולה כיועצת מתנדבת, נקבעו כצוות
מוביל על ידי הנהלה האגודה בהקשר למשימת האימון במחנה הקיץ.
ערן ראה בשנים  חברים ומדריכים כאחד. הוא אומץ על ידם מעבר
למחויבותם המקצועית. בשלב מוקדם חשש הנער מתדמית " הילדון
המוחזק", אך בהמשך השתחרר מדימוי זה, גם בשל יכולתם של השנים
לפעול מול כלל החניכים והוא כאחד מכולם.
ההכנות במחנה השחייה כוונו בעיקר לאליפות הארצית לילדים
ולנוער, שאמורה היתה להתקיים בשבוע הראשון של חודש ספטמבר עם
תחילת שנת הלימודים.
ערן, ששיפר יכולתו בשחייה ללא הכר בשנה האחרונה, השתנה גם
בחיצוניותו ובמבנהו הגופני: גבה, השמנמנות נעלמה,כתפיו רחבו
וקולו נשמע מידי פעם בסביבתו, בשונה מהעבר.
עדיין נשאר מסוגר כלשהו, אך ניתן היה לחוש במעורבותו החברתית
שהשתנתה לטובה בהשוואה לעבר.
בועז, שהכיר בכשרונו המתפתח של חניכו, הציע לשולה לפרסם בבית
הספר רמזים אודות התחרות והשתתפותו של ערן בה כ"נציג בית
הספר".
השערתו בדבר ההשפעה שתהייה לתדמיתו של ערן בבית הספר הוכחה
כנכונה: ערן זכה במקום שני במקצה 100 מטר חזה בתחרות המחוזית.
כמו כן זכתה קבוצתו במשחה השליחים שהיה שותף בו.
ניתן היה לכנות הצלחתו זו של ערן כגורם לתדהמה כללית בבית
הספר, ובעיקר בקרב התלמידים. דובר בה גם בחדר המורים.
בפעם הראשונה  מזה שנתיים החלו תלמידים לחפש קרבתו בבית הספר
ומחוצה לו. ערן נשאל רבות לגבי הצלחתו בשחייה, חברים החלו
לקבוע מפגשים והטלפון החל לצלצל בביתו בשעות אחר הצהרים
והערב.
הנושא המדובר בביה"ס  היה קשור לשמועה, שהכתה כברק את תלמידי
השכבה, בדבר חברותם של ערן  ונירה "מלכת הכיתה".
אכן, נראו השניים במתנ"ס המקומי במוצאי שבת שלובי ידים ונהנים
אחד מקרבתו של השני.
בשבוע שלפני חנוכה קוים הטיול השנתי של כיתות ט' .בועז ושולה
השתתפו בו כמלווים.
התמונה שהתנוססה מעל כל האחרות על הפלקט במסדרון בית הספר בתום
הטיול היתה זו של ערן ונירה מחובקים בצוותא עם בועז ושולה.
תמונה זו נבחרה להיות הפתיח של ספר המחזור השנתי ולוותה במשפט:
"אנחנו בחטיבה - מורים ותלמידים".
החמשיר שהוצמד לתמונתו של ערן, כמו לזו של כל תלמיד בוגר
החטיבה, עסק בהישגיו הלימודיים, בתרומתו כספורטאי ובאהבה
הלוהטת של נירה ושלו... כרגיל בחמשירי ספר המחזור.
ליד תמונתו הופיעה איור המצורף בדרך כלל לכל תמונת תלמיד:
באיור זה תואר ברבור גאה, ארוך צוואר ומאחוריו, מעומעם במקצת,
ציור אווז שמנמן ,קטן ונפחד...
תמונת הברבור המשייט בגאווה נסמכה באיור לתמונת שני מוריו של
ערן - שולה