אפרת בנור / שתיקותיי |
המלים ממאנות לצאת
תועות בדרכן אליך.
שתיקותי גועשות.
ידיי נשלחות אל גבך
ציפורניי הכסוסות משתלחות דרך בשרי -
ציפורני הן שליחות מילותיי,
ננעצות, משתרשות בעורך -
אך אין בהן די.
שתיקותי הומות, מכאיבות.
בירכיי ובשוקיי,
אני לופתת אותך חזק, בכח
כגור התולה על אמו, מבטחו.
אני עוצרת נשימתי.
גופי דרוך.
שתיקותיי נמסות,
מתאדות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|