עמדתי שם, לבד,
כולם הסתכלו וחיכו,
האורות האירו אותי,
לא עשיתי כלום, הם הלכו.
האור בחצר כבה,
התקווה נעלמה,
הם נעלמו, הם היו הדרך היחידה,
הם הלכו, התחלתי דרך חדשה.
יום חדש הגיע בלי תקווה,
כל שעה נוספת האהבה התרחקה,
רציתי לברוח, אני רוצה לצרוח,
אין מי שיקשיב, אין לאן, אין למה.
שמונה חודשים תקווה,
שמונה חודשים אהבה,
זה לא באמת ככה, זה רק,
שמונה חודשים של אשליה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.