פי ופיו מתמזגים בפתח רחב
באמצע סלון של שלד מבודד
יד נערית בודקת ומגששת
מעבר לגבול אני לא נותנת לגשת.

את מילותיו הפוגעניות לעולם לא אשכח:
"את בטח תתחתני בתולה" המשפט בי הוטח
הוא לא חשב מעולם שלימים,
יבכה את הלילות על אלפי המאהבים
שחלקו עם אותה אהובה זו שלו את החמוקים.

וכך פקדו אותנו הימים והשנים,
ומצאנו את עצמנו, זו בזרועות זה, שוב חבוקים
מפנטזים שרעפים וצובעים בוורוד
את העתיד המשותף המבטיח עוד.

אוח, עד כמה יכול להיות אכזר ואירוני אותו גורל
שאת ליבו וליבי גזל?
ולאחר נסיעות רכבת הרים כה רבות
את חמוקיה של זרה ידיו חובקות.

אחרי כל זאת, לא נותר לי אלא לאחל
לאחר ימי השמש וגם ימי הצל,
שיימצא את שליבו חפץ כל השנים
וירגיש שלם מבחוץ וגם מבפנים.


אוהבת אז וגם היום,
אני.