20.05.08

כבר יבשו  מעיינות
(אומרים מעיינות  כי מעיין אחד לא יספיק)
של שירי המוזה השכוחה שלי
אז נזכרתי שעוד לא כתבתי
את
שיר ארגמן

אז כתבתי
את
שיר ארגמן
(לא כל משהו כזה
עם שורות מקוטעות
הוא שיר או לא שיר)

הוא (השיר כאילו כזה כמו)
שהינו שנית ושלישית גלגל החיים
הארגמני שלי
מין חלקיק הגיג אווילי שכזה
לפתיחת שירת נהי
עתידי
קצת דומה ל
שיר טורקיז או תורקיז או תורכיז או טורכיז
(או מה שיהיה מסתבר שכבר היה)
כי מה זה ארגמן זה כמו קצת כזה כמו
טורקיז או תורקיז או תורכיז או טורכיז
ואף אחד לא יודע איך
נצפו ממעל שמי ארגמן
ידי  די בידה אחוזה
(מה שנראה טוב נגמר
כמו האקדח ממערכה  תחילית אחרת
בהגיג כסילי
קודם  אז כדאי להתאזר
סבלני בסבלנות)
ליפפתי אהבתי נוכח שמש (ששייך  לשיר צהוב)
גל מול חוף לחוך
היא שלי ענוגתי
פוחזת הסלעים שלי

שמי ארגמן הסיגו את החוף (צבע החול הינו לבן כמובן)
שמש רד  (אותו שמש מהשיר הזהוב גם שיהיה בעתיד
אם עוד לא )
אל אופק רחוק ( שיר ארגמן כותבים שצבעו ארגמני)
כל כך כזה בנאלי היה הכול
(סתם צבע ארגמן מתקשר עם שקיעה אהבה ים כחול אופק רחוק)

(גל מתנפץ אל החוף
מין עולם ארגמני לא ורדרדי  של שיממון
בורגני לא אני)
ליפפתיה איוויתיה
אהבתיה
הטבעתיה