יפית זריהן / אני |
אני רוצה ליהיות הראשונה שתטעם,
מהמתוק שנעלם.
זה מופיע
ובורח, כשאני קרובה.
משאיר בי לפעמים ייאוש כשזה הולך,
ודואג למלא תקווה כשזה בא שוב,
שמח עצוב.
זה מתעתע בי המון,
רגש אמיתי או שקר דימיוני?
ועד כמה זה חשוב?
בסוף זו אני נשארת,
אני.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|