נו, הזמן לא מוצא אותי.
הוא לא מגיע. איני בטוח שבינוניות היא משבר.
ואם כן, אז נשברים. ואז מתאחים. (למעט זקנים).
הרי התחלתי לבד וכך גם אסיים.
כל יום, כל
גלגול.
השמש תזרח גם מחר. עליך, עליה.
תן לה להמשיך ו
לזרוח.
וכשהיא תרד, תזכור שהיא עדיין שם,
פשוט, ובשביל מישהו אחר.
אין לך שביל לכבות אותה. גם אם תרצה.
הגיע הזמן, לנשום עמוק.
הגיע
זמן להתגעגע.
לצלילים יש משמעות אינסופית
אאאייינננסססווופפפיייתתת
אאייננססוופפייתתאאייננססוופפייתתאאייננססוופפייתת...
פתאום,
כשאת טמונה בראשי.

חלום, קסם.
זורם כמו מים מתוקים בכנרת של שנות השבעים.
בא הגל ואוסף את אני. אוספת אותי.
שיר עלי, שואל אותי:
היא משלימה את החסר,
או שאני כל מנת חלקי?

אמרו לי פעם שהפסקת לאהוב אישה
ברגע שהאשליה סביבה נעלמה.
נעלמה.
ואני מלא ברגש, אבל איך מפארים את הלהבה?
איך מתדלקים אהבה?
אני רק רוצה לדעת אם את מתאהבת בי, אם זו לא
רק הנאה.
אם מתחילה ברגש הנעה.
אני צריך לדעת מה איתי.
יש לך תשובות?
יש לך אותי.
את הסלט הזה אי אפשר לתבל לבד.
את חייבת לתבל אותי מדי פעם.
קצת פלפל, קצת מלח.
שלא יגמר לעולם. אם צריך, לכי לקחת מן הים.
איך נמשיך לבעור?
מה הטעם?

נשבע באצבעותיי שלא ידעתי שאת זונה.
שש שנים או מתשעים ושתיים האמנתי שיש בנו כוונה.
אמת אחת, בלי אלוהים.
אחרי כל הניואנסים הנחבאים.
לא,
לא ידעתי שאת זונה.

אני.
אין בי את ההבנה שאנשים קיימים בעולם.
בן אדם, אינו מובן מאליו מעצם היותו בן אדם.
אהבה היא שמש, חינם ולכולם.
אהבה היא שמש.
קרניה הן מקור חיינו, מנת אושרנו.
כמוה אנחנו, חדשים ויפים כל יום,
ואין תחתינו כל חדש.