-שלום
-שלום
-פה זה חדר 314?
-ככה כתוב על הדלת.
-אתה גם מחכה בתור?
-לא, אני סתם אוהב לשבת בחדרים מוזרים חסר מעש.
-אולי אתה אחד הבוחנים.
-אני נראה לך כמו מיליונר?
-אולי, אף פעם לא ראיתי מיליונר.
-לא, אני לא אחד מהבוחנים.
-אז כן באת לראיון.
-אתה קצת איטי, אתה בטוח שאתה במקום הנכון?
-זה חדר 314?
-ככה כתוב על הדלת.
-אז אני במקום הנכון.
-שמח לשמוע, עכשיו שב בשקט אתה מתחיל לעצבן אותי עם כל הקפיצות
שלך.
-אני קופץ כשאני עצבני.
-ואני חשבתי שאתה צריך ללכת לשירותים, שב בבקשה.
-יש פה שירותים?
-כן ליד חדר 159, אתה צריך ללכת פתאום?
-לא, סתם טוב לדעת.
-שמח לעזור, עכשיו שב.
-אפשר לשבת לידך?
-יש 20 כסאות פנויים ואתה רוצה לשבת בדיוק לידי?
-כן
-שב איפה שבא לך, רק שב כבר.
-אתה רוצה מסטיק?
-לא
-טיק-טק?
-לא
-ארטיק?
-לא
-פיצוחים?
-לא
-סטייק אנטרקוט?
-ל... יש לך סטייק אנטרקוט?
-לא.
-כן אני מאוד רוצה סטייק.
-גם אני, לא הספקתי לאכול היום בבית.
-אולי תלך להביא לנו, אני אשמור לך על המקום.
-טוב, אחרי הראיון אני אזמין אותך לסטייק במסעדה הקרובה.
-לא הבנת, למה שלא תלך להביא את הסטייק עכשיו?
-כי אז יהיה לנו סטייק.
-ו...
-אסור לאכול כשאתה רעב, אז זה לא יהיה טעים, רק משביע. צריך
לאכול כששבעים.
-איך תהיה שבע אם לא תאכל?
-אני אוכל רק אוכל מגעיל.
-יש לך אוכל מגעיל?
-לא
-אולי תלך להביא קצת?
-אתה רוצה?
-מאוד.
-אז אסור לך לאכול אוכל מגעיל עד שלא תרצה אותו יותר.
-בעצם, ממש לא בא לי אוכל מגעיל.
-יופי, לא היה לי כוח ללכת להביא לך אוכל מגעיל.
-בוא נשתוק קצת.
-כלומר נהיה בשקט?
-כן.
-טוב.

-כששותקים שומעים הרבה דברים.
-אז אל תדבר.
-הי, דיברת.
-אתה דיברת קודם.
-אז מה?
-אז בגלל זה אני דיברתי.
-זאת לא סיבה, בגלל שדיברתי הקשבת, לא היית חייב לדבר.
-רק אמרתי לך לשתוק.
-ואז אמרת למה דיברת.
-כן, ועכשיו שקט!
-לא נכון, די רועש כרגע.
-אני מתכוון שאתה תהיה בשקט.
-ואתה ברעש?
-גם אני אהיה בשקט.
-אתה עושה עבודה די גרועה עד כה.
-אמרו לך פעם שאתה מעצבן?
-מספר פעמים, אבל אני לא חושב שהם באמת התכוונו לזה.
-אני יכול להבטיח לך שאני מתכוון לזה.
-מתכוון למה?
-לזה שאתה מעצבן.
-מי אמר?
-אני אמרתי.
-לא נכון, אתה שאלת אם מישהו אמר לי פעם שאני מעצבן.
-אני אומר עכשיו: אתה מעצבן.
-אני חושב שאתה סתם עצבני.
-בטח שאני עצבני, עצבנת אותי.
-גם אני נהיה עצבני כשאני רעב.
-אני לא עצבני בגלל שאני רעב, אני עצבני בגללך.
-אולי בכל זאת בא לך לאכול משהו מגעיל, רק כדי לוודא שאתה באמת
עצבני עלי.
-יש לך משהו מגעיל לאכול?
-לא, כבר דיברנו על זה.
-אז תשתוק.
-גם על זה כבר דיברנו.
-שקט זה לא נושא שיחה.
-עובדה שדיברנו על זה.
-אתה רוצה כסף? אוכל? חיבוק? מה צריך להביא לך כדי שתשתוק?
-בא לי קוף.
-מה?
-כדי לשתוק, בא לי קוף.
-מאיפה אני אביא לך קוף?
-מהחנות החדשה לקופים שפתחו ממול לבניין.
-מה אתה רוצה מחיי?
-כלום, רק קוף.
-מאיזה בית משוגעים ברחת?
-לא ברחתי, שחררו אותי.
-כדאי שתחזור לשם, אני חושב שאתה עדיין משוגע.
-לא הייתי משוגע, הייתי המנקה.
-אז למה שחררו אותך?
-המשוגעים כל הזמן השתוללו כשדיברתי איתם.
-מפתיע.
-טוב, הם משוגעים, זה לא צריך להפתיע אותך.
-התכוונתי לזה בציניות.
-חשבתי שהתכוונת שאני מעצבן.
-זה קודם, עכשיו התכוונתי בציניות.
-אז אני כבר לא מעצבן?
-אתה נהיה מעצבן יותר בכל דקה שעוברת.
-אז בעצם אתה ציני עצבני ועוד מעט תהיה כל-כך עצבני שתשתגע.
-אני לא משתגע בכזו קלות.
-גם אני לא.
-ממה יש לך להשתגע?
-אתה די מעצבן אותי עם כל השקט שלך, אי אפשר לנהל אתך שיחה
פשוטה כדי להעביר את הזמן.
-אז למה שלא תפסיק לנסות?
-מי מנסה? אתה זה ששואל את השאלות כל הזמן.

-מתי אני מקבל את הקוף שלי?
-איזה קוף?
-שהבטחת לי.
-למה שתקבל אותו?
-כדי לשתוק, שתקתי כבר חצי דקה שלמה וכל פעם שאתה מדבר אני
בשקט כדי להקשיב לך.
-מחר.
-מתי מחר? אני ישן עד מאוחר בבוקר.
-באחת בצהריים.
-אפשר בשתיים?
-בשתיים.
-מסטיק?
-לא
-טיק-טק?
-לא.
-ארטיק?
-לא.
-פיצוחים?
-לא.
-סטייק אנטרקוט?
-אולי תמות?
-בטוח שאני אמות, מתישהו.
-אולי עכשיו?
-אולי, למרות שקשה לי לראות איך.
-אתה רוצה שאני אעזור לך?
-בלראות?
-בלמות.
-לא תודה, אני חושב שאני מעדיף לחיות, אחרי הכל יש לי עוד קוף
לגדל.
-שיהיה לך בהצלחה עם העבודה, מה שהיא לא תהיה.
-אתה לא נשאר לראיון?
-אני מעדיף לתקוע קיפוד בתחת מאשר להישאר פה אתך עוד רגע אחד.
-אני מכיר חנות לקיפודים.
-ביי.

-הוא שרד חצי דקה יותר מהקודם.
-אבל שתי דקות פחות מזה עם הקרחת.
-אתה חושב שהקרחים יותר סבלניים?
-כן, אתה חושב שזו גזענות לחשוב ככה?
-לא נראה לי, אתה לא מפלה בגלל גזע אלא תספורת.
-אבל אני כן מפלה.
-אולי, אתה רוצה להציק לבא בתור או אני?
-נראה לי שכדאי שאתה, אני קצת מוטרד מכל הקרחים האלו.
-אתה באמת גזען.
-כן, אני יודע. לפחות אני לא מעצבן.
-מזל, גם אני לא.