ישבתי ליד החלון, חשבתי לכתוב קצת.
השעה הייתה שעת בוקר והשמש כבר התמקמה לה במקומה
למעלה בשמיים.
אמרו שהיום יהיה נעים,
לא חם מידי וגם לא קר.
הכל היה מושלם, הלב היה מלא והיד החלה לשרבט טיוטה
ראשונה לעוד שיר.
ספק על זיכרון, ספק על אהבה.
הבטתי לראות שהשמש עוד במקומה ופתאום נהיה לי קר.
לא שהרוח נשבה בכזו חוזקה
פשוט נהייה לי בבת-אחת קר כל-כך.
רציתי להתכסות,התאכזבתי מהשמש השקרית.
חיפשתי את העליונית הדקה, זו שתמיד איימת לזרוק לי,
כי כמה שנים אני יכולה להסתובב עם אותה אחת...
עכשיו קפאתי,
פתאום הבנתי שזה נגמר, לעד.
אני עוד יכולה להתחמם כשקר
אתה, לעומת זאת.
אתה שנמצא כה רחוק במקום שאני לא יכולה לראות
ולא יכולה לגעת,
לך מעכשיו תמיד יהיה קר.
אני מתכסה בשמיכה שלך, העליונית כבר לא מספיקה והדמעות החמות
גולשות במורד לחיי במהירות רבה.
השיר לא הושלם.
אמרו שהיום יהיה נעים,
לא חם מידי וגם לא קר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.