יש לפעמים,
רגעים קטנים.
בהם הדברים נראים,
בדיוק כמו שהם
באמת.
ואז
כל המטאפורות מתות,
וכל הדימויים מתמוטטים,
מבט חטוף במילון,
והנה אזלו המילים.
רגע אילם,
לא צליל ולא קול.
רק תחושת הכבדות בבטן
מפרה את השלווה הנוראה.
לא ראיית הנולד כי אם
נשיאת הנולד על כתפיים.
ויש הזועקים,
זעקות אילמות לשמיים.
אני,
נושך את הלשון ושותק,
והנה בחלום פסעתי,
צעד ראשון במדבר.
13.06.07 גיל בן 24. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.