היא הייתה יפה. והיא הסתכלה עליי.
היו לה עיניים בצבע כחול - ירוק ומין מבט עצוב, כאילו היא כבר
הספיקה לראות את הכל, לשנוא את הכל.
היא הייתה יפה. והיא הסתכלה עליי.
היה לה מין חיוך עקום כזה, מלגלג, שכאילו אמר: "אני יודעת משהו
שאתם לא יודעים אבל בקרוב תגלו,ואתם לא הולכים לאהוב את
זה..."
אבל זה היה חיוך נורא יפה בכל זאת.
היא הייתה יפה. והיא הסתכלה עליי.
היה לה עור חיוור, בטח לא יוצאת מהבית הרבה או אולי זה בגלל
שחורף עכשיו. אולי זה בכלל לא קשור.
זה התאים לה. קצת מוזר להגיד על מישהו שהצבע שלו מתאים לו אבל
לה זה התאים, נתן לה מראה לא ארצי כזה.
היא הייתה יפה. והיא הסתכלה עליי.
היה לה מבט עצוב, חיוך עקום ועור חיוור.
האמת? רציתי לגשת אליה, אבל לא יכולתי. בטח במילא היא לא הייתה
רוצה לדבר איתי, ככה בגשם.
היא הייתה יפה והיא הסתכלה עליי.
היו עוד אנשים שהיסתכלו עליי. הרבה אנשים עוצרים ומסתכלים על
ההוצאות להורג בכיכר. בת זונה.