פרק-ו

בעשרים אלף שנים הבאות חי האדם בשיתוף עם ידידיו החדשים עד
ליום בו נפגשים האנושות והסיליקואידים ואז נוצרות שתי קבוצות
בגלאקסיה. האחת מורכבת מאלו המורכבים מתרכובות סיליקון, כלור
ומתכות אחרות והשניה מורכבת מאלו המורכבים מתרכובות פחמן, מימן
וכל השאר. את הקבוצה הראשונה מנהיגים הסיליקואידים למרות
בעייתם הקשה עם אלוהים, והשניה מונהגת על ידי, יצירי הפחמן,
האנושות.
מכאן לא לוקח הרבה זמן, עד שחוזר האדם לדרכו הישנה של שנאה,
קנאה, ומעבר של גבישים ירוקים קטנים אבל הפעם לא עם עצמו אלא
עם שאר הגזעים האחרים. ובשל סכסוך על אסטרואיד בגודל של חללית
העשוי מפלטינה טהורה. מתחילה  מלחמה אינטר-גלאקטית שמתפתחת
למלחמה אקסו-גלאקטית שגם נקראת מלחמה צביר-גלאקטית שבסופו של
דבר נגמרת בהיכחדות של שש גלאקסיות, מאות אלפי כוכבים
בגלאקסיות שנותרו, ומליוני-גזעים העשויים מסיליקון, ברזל, כלור
וכל השאר.

ברצוני לציין דבר אחד, היה קרב אחד מכל הקרבות שצפיתי, אך היה
בו משהו מיוחד. קרב זה היה הקרב על כדור הארץ. קרב זה קבע את
עתידה של הגלאקסיה כולה וגם יותר, קרב זה קבע אם האדם ימשיך
בדרכו לחיות או שיעלם כמו גרגר אבק בסופת חול עצומה.

אני זוכר הפעלתי את המכונה והופעתי ממש במרכז הקרב עצמו, לקח
לי כמה שניות להבין איפה אני מפני שהרגשה מוזרה פגעה בי. מיד
פניתי לכיוון הירח לוצאטוס, כדי לא להפריע במהלך הקרב. בינתיים
חלליות קטנות שהכילו אדם אחד תקפו בעוז את אויביהן ובו זמנית
החלליות העצומות תקפו את החלליות היותר עצומות של הסיליקואידים
ושותפיהם.

חלליות הסיליקואידים ושותפיהם פרצו את קו ההגנה הרעועה של בני
כדור הארץ. במשך המלחמה בין שני הצדדים לחמו הסיליקואידים
בעזרת שיטה מיוחדת של התקפה שאף אחד מהגזעים של הצד השני לא
הצליח לפרוץ, ברגע שהמחשב שלך מצליח להתכוונן על אחת החלליות
של האויב המחשב שלך פשוט הפסיק לפעול למשך דקה שבה חייך נלקחים
על ידי אויבך הערמומיים.
אני זוכר שהייתה חללית אחת שפעלה די שונה משאר החלליות
האנושיות ומשום מה הצליחה לפגוע להשמיד כעשר חלליות
סיליקואידיות לפני שהצליחו הסיליקואידים להשמידה. לאחר שראו
חבריו לכנף את הפעולה שבה נקט, מיד חיכו אותו חבריו. ובכך
ניצחו בני-כדור הארץ בקרב על הקו. לאחר מכן הסיפור מתפתח כמו
שנכתב קודם לכן המלחמה הסתיימה כאשר הגזע האנושי על העליונה.

בגלאקסית שביל החלב נותר הגזע האנושי כשליט בלתי מעורער של כל
צביר הגלאקסיות. ולאחר שלוש שנים חמש שעות שש דקות ושתי שניות
החליטה האבולוציה, שהגזע האנושי עלה לה על העצבים בפעם האחרונה
וגרמה להיכחדותו על ידי חיידק המתרבה על אסלות השירותים ובכך
כל הגזע האנושי נדבק, ותוך כשבוע נכחד הגזע כולו.
אני מבין בני-האדם האחרונים כותב לכם (מי שלא תהיו) את סיפור
הגזע המהולל שלי...על האנושות.

אני בעצמי חי כרגע על כוכב נידח בגלאקסית שביל החלב, כוכב זה
פעם היה העריסה של אותו גזע מדהים להפליא שנודע בטיפשותו
המדהימה. אם היו הם מבינים את תוצאות פעולותיהם הם היו משנים
את דרכם אך לא אוכל ללכת כנגד חץ הזמן כנגד היקום והאבולוציה,
כאשר אסיים לכתוב ביומני בפעם האחרונה אסע מפה בחזרה לעבר
למקום לא רחוק, לקרב על קו. אני זוכר את אותו קרב וכן רשמתי
אותו ביומן. זה היה הקרב שגרם לתפנית, הקרב ששינה את הכל,
לטובת בני כדור ארץ. באותו הרגע שמכונת הזמן שלי הופיע ממש
באמצע הקרב הרגשתי משהו שלא הרגשתי מעולם. מאז שקיבלתי את
היכולת לחשוב לבדי, תמיד הרגשתי לא שייך. הרגשתי לא במקומי,
האמנתי שזו הייתה הרגשה חולפת אך עכשיו אני מבין מה צפן לי
היקום, עכשיו אני מבין מהו גורלי. אני שתמיד נלחמתי בדעות כי
קיים גורל ועתיד לכל אחד, מבין עכשיו שגורל הוא תחליף למילה
אמונה. כשאסיים לכתוב אפעיל את המכונה בפעם האחרונה ואחזור
למקום בו הרגשתי שייך, לאותו קרב מהולל. אני כמו החץ היוצא
מהקשת ללא מחשבות ללא היסוסים אלא מטרה אחת. לא משנה אם אשנה
את ההיסטוריה או לא, אין זה עניין של מוות חסר טעם או שארשם
כגיבור שגרם לתפנית. דבר אחד למדתי במסע זה, דבר אחד חשוב ותו
לא, שום דבר לא נותר לעד הכל נכנע לאנטרופיה הכל הופך לעפר.

ג'וני נאב