עכשיו כבר מאוחר יותר בערך.
קמעות ומחשבות שהחזיקוני בעבר
זרוקים כעת לבד בצד הדרך.
אשא עיניי מן המזרח אל ההרים
אך אין באופק צל לשום מושיע.
ובשעות שבין השחר לשקיעה
אין אמונה בי כבר שמישהו יגיע.
אני כל-כך רוצה לברוח מהפחד
ולפחות ליום אחד כלום לא לזכור.
והימים בהם ייחלתי לי רק מוות
רבים מספור, רבים מספור, רבים מספור...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|