אני מתעוררת מזיעה.

איפה אני?

-בגיהנום.

אני: כבר?

-כן הגיע הזמן לא?

למה...? טוב יש לכם משהו קר לשתות?

-נראה לך? אבל את יפה אז אולי נארגן לך משהו...

תודה...

מביאים לי כוס לימונדה קרה, אני מתרוממת בקושי,  כל השרירים
תפוסים ולוגמת כמה לגימות.

אני: מה זה? למה שיקרתם? יש פה ים...זה לא יכול להיות גיהנום

-כן זה רק זמני עד שישאבו גם אותו...אל תשימי לב.

זה גיהנום בתהליכי בניה,אבל את בגיהנום ללא ספק. את הראשונה
ברשימה מותק, לא סתם רשימה, רשימת  וי איי פי!

אני: לא לא אתם טועים... ממתי מגישים לימונדה בגיהנום וממתי
הגיהנום בתהליכי בנייה, מאיפוא האש והדרקונים ? איפה השטן? זאת
סתם בדיחה... מה זה פורים? גיהנום אעלק! לכו לכו אני לא
קטנה,אי אפשר לעבוד עלי...

-השטן זה ההוא במדים הירוקים, במדים מטעמי ביטחון כמובן, שלא
יחשדו שהוא אחד מאיתנו, הוא החביא את הקרניים והקילשון ועכשיו
הוא סתם נראה כמו כולם שם למעלה, על האדמה.

אני: אני מכירה אותו, הוא לא שטן, הוא חמוד,אפילו דיברנו ...
מה נפל עליכם או שיש לי חום ואני סתם הוזה?

הנה, הנה הוא בא להגיד שלום, הנה תראו איך הוא מחייך למה אתם
מעליבים אותו ככה ומי אתם בכלל?! ולמה חם לי?

אני מנגבת את המצח מאגלי הזיעה, השיער שלי רטוב ובתנועת יד
כבדה אני מזיזה אותו מהמצח.

מורידה את השמיכה תוך כדי שינה ומתעוררת, חם כי זה חודש אוגוסט
ולידי שוכב "השטן" בלי מדים, ישן וחבל להעיר אותו... המדים
הירוקים על הרצפה, לי חם ואני לא בגיהנום, אני בגן עדן...