[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אנג'ל לוין
/
יחודיות

הדברים שאנחנו כותבים נכונים רק לנו ורק בזמן נתון. כי ברגע
שכתבנו את זה, זה הפך למציאות מאורגנת ולא סתם מחשבות מעופפות,
ואחרי שיעבור זמן מה מוגבל ותעבור הרגשת הגאווה על עצמנו
שהצלחנו להוציא מפרי עטנו יצירה כל כך מורכבת שמביעה בדיוק את
ההרגשה שאנחנו עוברים, כמה שנונים אנו, כמה חדים- נראה כי זה
היה סתם קבוצת שטויות מגובבת שזה רק עניין של זמן עד שנקרא
משהו דומה מאוד בין דפיו של מנוי אחר.
בניגוד למה שאנחנו רוצים לחשוב, אנחנו לא מיוחדים בכלל. כולנו
מושפעים מאותו דור של תרבות וסרטים רומנטיים ומייסרים על אותם
האנשים בעצם.
כולנו סובלים בחדר וכותבים לעצמנו כי הרי "אף אחד אחר לא יבין
אותנו", זה מייחד אותנו הסבל.
כולנו בודדים ומרגישים "שהבדידות עושה עלינו עוצר".
כולנו רוצים שיאהבו אותנו ולא מבינים למה דווקא אנחנו לא
מוצאים אהבה.
כולנו חיים בהכחשה ומסרבים להרגיש.
כולנו חושבים בשלב מסוים שכל זה רק אשליה של מציאות.
כולנו תוהים מתי כבר נצא מהתבוננות הנפש הזאת, ומהעיסוק המתמיד
בעצמנו ובכל הרגשות האלה שלנו, האם זה יהיה מאוחר מדי.
כמה פעמים בחייכם שאלתם את עצמכם "האם זה כבר מאוחר מדי? האם
הנזק כבר רב מדי?"
כמה פעמים מנעתם את עצמכם מחברה של בן אדם רק כדי לומר אח"כ
לעצמכם שכל כך בודד לכם ולאף אחד לא אכפת. אנחנו כל כך לבד
בעולם הזה.
כמה פעמים בחייכם כתבתם את אותו האוסף המגבב שטויות שלנו
והשראה משטויות של אחרים לכדי יצירה המבטאת את הרגשתכם
הייחודית, במטרה לפנות ללב אחרים ולקבל ביקורת שאתם כל כך
מתוחכמים.
כמה גאים אנחנו ביצירות האלה, עד שאנחנו מעלים אותם לאתרים
ומצפים לתגובות מאחרים. גם למחמאות כדי לטפח את האגו ולראות
כמה חכמים אנחנו ואחרים מעריצים אותנו. וגם לקבל הערות
עוקצניות וקשות, רק כדי לצחוק צחוק מזלזל ולומר לעצמנו "מה הם
מבינים?".
אנחנו כל כך גאים ביצירות הציניות האלה שלנו שמראה שכביכול
אנחנו יותר חכמים מכל אותם אנשים "מיוחדים".
אז בניגוד למה שאנחנו רוצים לחשוב, אנחנו לא מיוחדים בכלל.
האנשים המיוחדים באמת הם אלה שמודעים לעניין. אז מה? אני בעצם
מתיימרת פה להיות מיוחדת באמת?
לא, זו סתם עוד יצירה המארגנת גיבוב שטויות שעוד שנייה אני
אמצא אצל מנוי אחר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שני ילדים
ושניצל נכנסים
לחנות ממתקים
ומתחילים לגנוב
מכאן ומשם.
לפתע, נכנס שוטר
ושואל את הילד
הראשון:
"ילד, למה אתה
גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב, אני
מתכוון לקנות את
זה".
-
"טוב. ואתה,
ילד, למה אתה
גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב, אני
מתכוון לשלם על
זה"
-
"אה, טוב. ואתה,
שניצל, למה
אתה גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב. אני
שניצל."



- השניצל -


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/12/08 7:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אנג'ל לוין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה