-------
אצלו

"אם זאת שיחת פרידה פשוט תגיד לי." ועדיין לא מאמינה שהוצאתי
את מילת ה'פ' מהפה שלי. רגע, לא יכול להיות. אני סתם מוציאה
דברים מפרופורציות. מהרגע שהוא נכנס לחיים שלי אני רק עסוקה
במחשבה האם דברים כאלה טובים באמת קורים? איזה מפחיד זה יהיה
אם אני אגלה פתאום שהכל זה סתם תוצר לוואי מהריגוש של הקשר
החדש? כן. אמנם כבר לא יצא לנו לדבר שיחות עמוקות ואמיתיות מלב
אל לב כבר איזה תקופה, אבל אני ממשיכה לדבר איתו בראש. אז לא
באמת הרגשתי בחסרונן. הוא עסוק עכשיו, קצת מוטרד, אני לא רוצה
להכביד עליו בשיחות. עוד מעט נחזור אליהן, אני אשתף אותו בכל
מה שעבר עלי בזמן הזה שהיינו ביחד אבל הוא לא היה באמת בפנים.
יש לנו את כל הזמן שבעולם.
כן. אני סתם מוציאה דברים פרופורציות. זאת ממש לא שיחת ה'פ'.
הוא פשוט משתף אותי במה שעובר עליו. אמנם לא משהו טוב, אבל חזר
לשתף אותי. אני שמחה.
אוירה מוזרה מרחפת סביבנו, זה מזכיר שיחות פרידה של פעם, עם
אנשים אחרים. תחושה שחוקה כבר. להההההה הפעם זה לא זה. הוא לא
סתם. אנחנו מדברים- זה טוב.
אבל...
רגע.
הוא לא אמר כלום. הוא לא התנער מהמשפט הזה. כאילו הוא מודה שזה
נכון. שזאת שיחת פריד.....  

מה?!
איך אבל?!
הכל היה מושלם בבוקר! וביום שלפני! וגם יום לפני זה! ובשבוע
שעבר ובעצם הכל פשוט תמיד היה מושלם! איך פתאום פספסתי את זה
שהוא התרחק מהרצון המשותף לחוות הכל יחד, ואחד את השני?
מה, התעלמתי מכל הסימנים? הרי אני תמיד שמה לב להכל. מה, כי
הרגשתי שהוא יחזור לעצמו ואז נוכל באמת לנסות ולייצר לנו את
המקסימום שיכול להיות בקשר, אבל בעצם... נתתי לו רק להתרחק
יותר. לא לחצתי עליו כי רציתי להיות חברה קלה, אבל בעצם נתתי
לו לגיטימציה לעזוב.

אה... אתה מרגיש שאתה מתרחק... אוקי. אה, נסגר בפני? טוב...
אתה מרגיש שאני נהדרת מדי, ו...איך אמרת? מלכותית בעיניך. זה
לא יאה לי, אתה אומר? אתה תפגע בי אה? איך? אה... כי אני אתחיל
להרגיש את זה בקרוב...? אה אוקי.. מנסיון עבר למדת שזה לא ילך
כל עוד אתה במצב הזה. אה אז אתה רוצה להפר... נו.. לא להמשיך
ככה...
אה באמת? וואו, בחיים לא אמרו לי באמת שאני פשוט כל כך חזקה
בהכל.. אם זה בחכמה שלי ובשנינות, ובמראה ובמין ואיך אני חברה,
ואיך אני חבר, ואיך אני פשוט הכל. וואו. בחור כל כך יהיר ובטוח
בעצמו שאין יותר טובים ממנו, מעלה מישהי לאותו מעמד ואומר כמה
היא נהדרת ושאין דבר שאתה רוצה לשנות בי.

נו? זה נשמע נהדר...  אני מקבלת פה מספיק מחמאות כדי לומר
לעצמי "את מטומטמת!" איזה פרידה ואיזה נעליים?? תשמעי איך הוא
מדבר עלייך! אי אפשר להפרד ממך.

מה מה מה...? מה פספסתי עכשיו? אתה מעדיף לגמור את זה כי חבל
שהקשר סתם ימצה את עצמו?
רגע... אז אני לא מבינה...
אה, כן בטח. בטח שהיה יכול להיות נחמד פשוט לעשות פאוז, להתבגר
קצת, לראות עולם, להתפתח קצת ולהגיע למקום מתקדם יותר בחיים,
ואז עוד איזה שנתיים לעשות שוב פליי. אה, זה מה שאתה רוצה??
ואי. זה יהיה קשה. אבל אם.. אם.. זה לא ילך עד אז.??
אה נו ברור לי שתגיד שאתה מספיק בטוח בעצמך שתוכל לגרום לי
להתאהב בך שוב, ושאם יהיו לי חומות אז תוריד אותן, ותוכל לגרום
לי לבטוח בך שוב.
אמ...
טוב. שכנעת אותי. טוב, אז עוד שנתיים. אני מתחילה לחשוב שניה
פרקטי- וואלה זה באמת עדיף- כן, אני אצא לי קצת גם עם בחורים
אחרים, ואני אתבגר קצת, ואני אחזק את המחשבה שהוא האחד. כן זה
יכאב בהתחלה, גם לך. אבל אתה יודע מה..? אתה צודק. אוקי.
אז מה, זאת היתה עכשיו שיחת פרי.. דה?

---------------
בבית


יווואאווו אני לא מאמינה! נפרדנו! נ-פ-ר-ד-נ-ו ! איך לא ציפיתי
לזה ? מה קרה שם?
רגע בואי נשחזר את הכל... היינו אצלו... יצאנו לסיבוב
רומנטי... התחלנו לדבר... המילה פרידה צצה לה... רגע! זאת אני!
אני זרקתי בפניו את הרעיון! אני אמרתי את המילה! אולי זאת אני
הכנסתי את עצמי למצב הזה..

לא...

הוא אמר שהוא כבר חושב על זה שבוע... רגע, מה זה היה שהוא אמר?
אולי הוא בכוונה יעשה איזה שבוע רע ואז יגיד לי - תראי באמת לא
טוב לנו.
אז לא, הוא חשב על זה קודם.

אבל למה? טוב, הוא רוצה את זה עוד שנתיים. הוא מפחד ממחוייבות
והוא רוצה לחכות ולהיות בטוח שאני האחת.
או שהוא יודע, אבל זה מפחיד אותו להתמודד עם מה שזה אומר. כמו
שהוא כבר אמר לי פעם.
אז רגע- אז הוא עוד אוהב אותי או לא? כן... לא?

אולי הוא כבר לא? אולי הוא פשוט שידרג את שיטת ה"זה לא את- זה
אני" שלב אחד קדימה. מתן מחמאות, את טובה מדי בשבילי ולא מגיע
לך שלא יאהבו אותך כמוך. מתוחכם. כן, כמו שידעתי שאתה. כל
הכבוד לך, אתה צריך להעביר הדרכות תחת השם- "איך להפרד מבחורה
101".

אבל אז למה לדבר על כל עניין ה"עוד שנתיים"? אולי אתה חושב
שאני האחת ואת צריך לנסות לפניי את ה'אקסית שאהבת יותר ממני?
כי כל מחמאה או וידוי מרעיש לגביי, תמיד כלל את המילה "כמעט".
אז כן, יש מישהי שאתה אוהב יותר, אתה רוצה לנסות את זה עכשיו
שוב, להוכיח לעצמך שבאמת זה לא זה ואז לחזק את ההחלטה עם עצמך
שאני כן האחת.
או שתחליט שאותה אתה רוצה ואז לפחות אני אשמח שבזכותי הבנת
שאותה אתה רוצה. כי ראית מישהי מושלמת ומאיזושהי סיבה זה לא
היה זה. אז אתה מנסה אותה.

אז מה אני עושה פה בעצם? אני מתגברת עלייך? או שתוך כדי שאני
ממשיכה בחיי אני משאירה לך פינה קטנה שתוכל לחזור אליה עוד
שנתיים? מה אתה היית רוצה? אני כבר לא יודעת אם נחזור בכלל.

אני צריכה לדבר איתך.

----------
שיחת טלפון
----------


----------
שוב בבית

"כל מה שהיה לך לומר זה שאין לך מה להגיד לי עוד?! מה, אתה לא
מרגיש שאתה צריך לדבר על זה עוד? מה, כבר התגברת על זה, פשוט
בישרת לי את הבשורה ומיד אח"כ כבר הייתה לך הקלה?" "פשוט נכבה
לך משהו?!" זה לא מה שאמרת לי על החוף! נכבה משהו זה אומר
שהפסק לאהוב!!
בשביל מה לחפור שעתיים במחמאות והאדרה שלי ולומר שאתה לא יודע
מה עובר עליך ושלא מגיע לי ושאני אפגע ובואי עוד שנתיים ננסה
שוב ובלה בלה בלה?? למה כל החפירות והתייפייפות הנפש? למה לא
פשוט לומר- שמעי, נגמר לי ממך, אני לא אוהב יותר, זה לא הולך,
תתמודדי.  למה צריך לחפור לי בשכל? מה, אתה עד כדי כך מזלזל
באינטליגנציה שלי? למה לשתול לי מחשבות מיותרות? פשוט תגיד חד
וחלק שנגמר. זהו.

עכשיו אתה גמור.

עכשיו זאת הייתה פרידה.