החיים הם אף פעם לא איך שהם נראים
הם פשוט איך שאותם אנו רואים
לאן שאנו בחורים, לברוח
אולי לא פיזית אבל במוח
גם עם לפעמים בה לצרוח
כשנגמר כבר כל הכוח
אם נגיד שזה פשוט
שזו לא בעיה למות
לאן נגיעה, לא רחוק
אני אומר, אולי עמוק
בחרא של עצמנו
ואם אולי אי פעם גם נצליח
במשהו שרצינו בחלום,
אני אומר, את השטן לא להטריח
מימלא נסיים בגיהנום
ואנחנו סומכים על המשפט הישן הנושן
הוא לא שווה כבר מזמן, כבר אין לא עיקרון
עבודת האל לא תביאי אותנו לשם מקום,
אבל למה אתם לא מבינים, שהיא אותנו תאחד, כופרים
במגמה של פיצול שאין לה עתיד, וליילדנו מה נוכל להגיד
שאנחנו הדור שהרס את העולם, שהגענו למקום שמשם לא נחזור אף
פעם
היה טוב, וטוב שהיה, מה נהיה, טורנדו בשלכת, וצונאמי באביב
מנסים להחזיק את הראש מעל המים, מוכרים לנו תרופות שמרפאות את
המחלות
שהם מכרו לנו יום קודם, הם נילחמים בזקנה, אך אף אחד לא רוצה
להישאר
בעולם שכולו שנאה אל האחר,
מצדי שהמטוס כבר ייתרסק, רק לא עלי
ומצד שני, שהעולם כבר יימחק, אך לא בלעדיי
והם מספרים את אותם הסיפורים, על אנשים חסרי הרגש, שאוכלים
אותנו מבפנים,
כדי לחיות את שנותיהם הקצרות, בפאר, בעולם כזה מי רוצה להישאר
הם ממלאים את ראשנו מספרים, כדי שלא נכשל בחיים
ואם מתתחילה, על זה לא היינו חושבים, לא היו אנשים נכשלים
שמכספם מנושלים, שוכבים בין הפחים, ליד קופסאת השימורים,
וכולם במבט מלא ברחמים וכיס שמלא במזומנים,
כולם רוצים, ופתאום לא יכולים
צריך מזל כדי לנשום את הנשימה הראשונה,
ולא צריך הרבה כדי לנשום את האחרונה
היא תלד אותך בכאב וצרחות, וכשתלך זה יכאב לא פחות
למה באתי לעולם, או שבעצם יש לי משמעות יעוד - משימה
שאמלא לפני הסוף, שכבר ידוע מה