דורית אלון / יום הזיכרון |
כמו מלתעות של צבת
שנסגרות לאט
בהתחלה
הנגיעה אקראית
ועוד אפשר לברוח
למקומות מוארים
ואז
הלפיתה סופית
וכל אברי האהבה
נמחצים
נחבטים כמו חיה פצועה
אל כפות הברזל
וכל הזיכרון מסביב
בדגלים
בשירים
במבטים
צועק אל מול האלם שלנו
אילם אל מול זעקתנו
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|