העובדות מוכיחות אותי:
את אשר ידי משגת
איני אובה ליקח -
נפשי חפצה
אך בזו המיוחדה,
לא אוכל לה.
מחוץ להקשר
מישהי ממלמלת סדנת תאטרון
על הנעת דמויות במחזה:
רצון ומעצור.
מחוץ להקשר, אבל אצלי
הרהור חולף
(נע במהירות מספקת
על מנת לכנותו חולף,
אך נותר בי דיו
עד שנעשה ראוי להיקרא הרהור) -
הייתכן כי
דמי כה סמיך, כי
לבי כה מעוות בפיתוליו, כי
מחשבתי כה אפלה
עד כי כל כולה
מסתכמת
במרוץ משוכות שפל
שהמילה "אהבה"
אינה נהגית בו בלאט
לעולם?
והיא בשלה
(חשה בי?),
מצטטת שייקספיר,
בענייני במה ועולם,
והוא
צודק.
טפו, אנטישם מחורבן.
(20.11.01) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.