אלון מן / מצד תמר (9.2.08) |
היי לי כמסתור או מצודה.
את שראית את הנודדים יורדים מטה
מטה אל המוות וחוזרים, עומדת דום, צופה.
ועתה אני חולף צפונה
רואה גופך, החלון צר ליופייך.
מרכבתי שועטת בפסגות וגאיות החיים
והנך לרגע והלאה וביי.
וכשיום יבוא וארד גם אני
בעקבות השיירות בשביל צחיח ומר -
הייתי רוצה לחיות כסלע רגבייך
ולהיות כאפר הבקעות בך תמר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|