הלילה יהיה שקט. כולנו נשב סביב המדורה.
אני בטח אנגן בלוזים עם הגיטרה שלי, בעוד שהוא יאלתר מילים. גם
אתם תהיו שם. אני והוא נטגן את הסטייקים. לך אני אקדיש סטייק
גדול בלי הרבה שומן, בדיוק כמו שאת אוהבת. גם לך. עד שהתפודים
יהיו מוכנים אף-אחד כבר לא באמת יהיה רעב, אז כנראה שנזרוק את
רובם. בחלק הזה אני אקח את הגיטרה שוב, ואנגן מנגינות קצת יותר
רגועות. האווירה תהיה נפלאה. אתם בטח תתנשקו.
הוא ואני נעשה כאילו אנחנו מסדרים את האש - למרות שלא יהיה מה
לסדר - בעוד שאנחנו 'מתעלמים' לגמרי ממעשיכם. הוא ינסה להפנות
את תשומת ליבי לדברים אחרים. אני אקבל כוויה מהאש. לא משהו
רציני - כוויה קטנה.
כשתראו שנכוויתי, אתם תפסיקו להתמזמז ותבדקו מה קרה. לאט-לאט
תבינו שכלום לא קרה באמת, ותמשיכו במעשים שלכם. אני בטוח
שתיהנו מאד. הבייקונים ששמתי על האש ישרפו. ולמה ציפיתי בכלל?
שהם לא ישרפו על אש חיה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.