תמר ליליאן / נקודה |
שוב אנו צועדים באותו השביל.
שוב צמתי דרכינו הצטלבו,
שוב אורך חיינו קביל.
אך איזה אורך חיים, חבר?
אורך חיים של מלאכים.
כל מה שאני מסוגלת לראות
הם רק צללים שחים.
אך כמו בבית הספר,
שוב אנו כמו ליד אותו השולחן.
אך בניגוד לחיים,
אנחנו כאן.
מוזר, איך שלקראת הסוף,
החיים מתחילים לחלוף מול עיניך, כמעין סרט,
אך אצלנו, חבר, הסרט נעצר בנקודה,
נקודה אחת קודרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|