הכול התחיל ממברק
שנמסר בטעות לאדם הלא נכון ביעד לא נכון
ובו נאמר שהנמען מבוקש עקב תלונה
על פשע חמור שביצע
וכי בהסתמך על קלסתרון  
הוא נידון לתלייה שלא בפניו;
ומאחר ובכלא קיים מחסור בחבלים
עליו להביא עמו חבל באורך מתאים.

בהיותו אזרח ממושמע, הוא מדד את צווארו,
הוסיף את האורך הדרוש לתלי -
ומיהר ללא שהות לחנות חבלים;
שם שילם באשראי בשני תשלומים,
מביתו לקח מספר חפצים: רדיו קטן
ואת הספרים שאהב -
נסע לבית הכלא והתייצב בפני מפקדיו.

בהתאם לנוהג הוכנס לתא הנידונים ללילו האחרון
ואחרי שנטלו את מידותיו עבור הארון
הוא נשאל מה רצונו לאכול בסעודה האחרונה,
הוא השיב שיש לו אלרגיה לחלב וגבינה.  

בבוקר, בעת שהוגשה לו הארוחה,
הודיעו ברדיו בששון ושמחה
שפושע איום יבוא על עונשו עוד היום.
יותר מזה לא שמע כשהובל לגרדום.

התליין הביע שביעות-רצון
מאורך החבל ומאיכותו
שעה שביצע כנדרש את מלאכתו.

הרדיו שעדיין דלק בתא התלוי,
השמיע הודעה ללא שום דיחוי:
"בטעות נתלה אדם חף מפשע"

הדוור שטעה בכה חסר ישע.

בעקבות המקרה
נקרא שם האיש "זצ"ל" ("זכר צדיק לתלייה")
ואין זה פלא
שכך גם הוא רשום בדברי ימי הכלא.