|
בכי מר הכול נגמר
עבר זמנו כבר מאוחר
והוא טובע בדמעות
הן לעולם לא נגמרות
כי כשסיים את השיחה
הוא לא הבין על מה דיברה
אותה אחת שהכיר לפני עשרים שנה
הכול הוא כבר ניסה בתקווה שקצת שינה
פתאום פיצוץ בצד ימין
הכול קצת רעד והוא לא האמין
מילימטר לשמאל הוא שמח והכול
כשהבין ששינה ועכשיו הוא יכול
ללכת ברחוב בלי לפחד מאנשים
שמציירים על הקירות על אנסים של ילדים
שדוקרים בבית ספר מורים קצת זקנים
שבכל זאת נפגשים עם ילדות וילדים
ועושים אתם כל מיני דברים |
|
|
מה שהבושה מנעה
בעדי מלומר
האהבה הפצירה בי
לכתוב.
(אובידיוס) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.