מפלסת דרכי לעבר האור שבך.
אך האור הזה איננו. כמו גם החום שנעלם,
והעטיפות שכבתה עם שובך.
אולי זה באשמתי אתה אומר.
אבל שנינו יודעים את האמת
שמסגירה את העפר שנשאר מהאהבה שלנו.

לא תבין לעולם, אבל אני מתקשה למצוא אותך,
כאן מאחורי שברי הערפל הכבדים שמסתירים אותך,
כי אני אולי שבעה מלראות אותך.
אולי כדאי לי להפריח עוד כדור שיחפש לי מנוח אצל מישהו אחר.

מסכת הפחדים שלי חלפה. ואני אולי יותר מבינה.
השקט שבך רק מבהיר לי את הקשר הרעוע בינינו,
שמקבל תנומה עם כניסת הכוכבים והשקיעה.
אלי תוכל לחזור רק אם תשתנה, תתחיל להקשיב ורק אז לדבר.
ועד שהשינוי הזה יקרה אתה...

לא תבין לעולם, אבל אני מתקשה למצוא אותך,
כאן מאחורי שברי הערפל הכבדים שמסתירים אותך,
כי אני אולי שבעה מלראות אותך.
אולי כדאי לי להפריח עוד כדור שיחפש לי מנוח אצל מישהו אחר.

וכשהשמש תהפוך ללבנה, אני אהיה זו ששוב אוריד כוכב לכבודך,
אבל אתה תעלים אותו כרגיל בין הצללים.
אני לא מוכנה יותר לראות, לחוש ולשמוע אותך.

את הייאוש שלך תיירט לשמיים,
אולי יחזיק אותו ענן באוויר, ואז תראה, כך הקשר שלנו התחיל.  

לא תבין לעולם, אבל אני מתקשה למצוא אותך,
כאן מאחורי שברי הערפל הכבדים שמסתירים אותך,
כי אני אולי שבעה מלראות אותך.
אולי כדאי לי להפריח עוד כדור שיחפש לי מנוח אצל מישהו אחר.