פעם המוות היה נקי.
ריחף בין חופים לא מוכרזים, לקח עמו גרגירי חול מעטים בכל
בחילה של הלב.
היום יש, מחר כבר לא.
פעם היה בו רק
עיניים בהירות, דיסקט מאובק,
נפילה על בית החזה של הקרוב אלייך.
בכי עצוב מעט,
הרבה לא יודע.
בוא באמת לא יודע.
פעם המוות היה נקי.
היה שיר אחד ישראלי,
ועוד אחד לא,
של זמרת מוכרת
וכאלה שלא.
הזיכרונות ממנו היו:
כרס מדושנת, שיער בלונדיני מתנפנף ברוח,
עבודה עברית.

היום המוות אחר.
לא נקי,
כזה שאין לאף-אחד כוח לקום מוקדם
לשים מוזיקה מקפיצה
ולנקות אותו באביזרים יוקרתיים
ופחות.

כ"כ לא נקי,
שהזיכרונות ממנו הם:
מכנסיים ממוחזרים, סיפור עצוב,
כתמי שמש מסוכנים.

הטבע הרגיש.
גם אני מרגישה.