[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נעם ג''ב
/
שישי בערב

תמיד איך שאתה מרגיש יבוא לידי ביטוי הכי חזק, ביום שישי
בערב.
נמאס לי לכתוב עליו. בא לי לכתוב עליי בלבד.
שישי בערב היום, ואני לא יודעת מה לעשות. אם אלך לישון עכשיו ב
9 ועשרים בערב, זו הצהרה חד משמעית של אני בבאסה תעזבו אותי.
אני רוצה להיות לבד.
אם אתקשר לתולי כמו שעשיתי עכשיו, לשאול אותה מה היא עושה היום
זה מעיד על הסכמה קלה לפתוח את הראש קצת ולהסכים להתאוורר קצת.
עבר רק שבוע מאז הפרידה.  תולי עוד לא עונה לי... נראה מה
יהיה.
אמרתי אני אכתוב בינתיים.
היום צעקתי על אמא שלי. זה לא משהו חדש אני מתביישת להודות,
אבל אמרתי לה משהו שעלה לי רק באותה שניה לראש.
היא שאלה אותי מה לי אמרה על הפרידה שלנו. אמרתי לה שנמאס לי
שהיא שואלת אותי על הפרידה הזאת. היא שאלה למה. אמרתי שאני  גם
מעדיפה לא לדבר על זה בכלל. וזה היה בצעקה. ואז היא אמרה שאני
לא פיירית למה אני ככה. למה אני ככה... אין לי מושג למה אבל
הדבר היחיד שמצאתי לנכון לצעוק אותו זה שנמאס לי שכל אחד פותח
לי פה סדנת טיפול. אני לא רוצה שידברו איתי על זה כי אני לא
רוצה לחשוב על זה בכלל. ככה צעקתי.
ככל שאני חושבת על זה יותר, חרא לי יותר.
אני חושבת אם הוא אהב אותי באמת או רק חשב, חושבת אם אני רוצה
מערכת יחסים, איך תהיה מערכת היחסים הבאה שלי, איך אשתחרר מאדם
שאני אוהבת עדיין שרק כועס עליי שאני לא מצליחה להבין.
לא מצליחה להבין שהוא התנתק ממני, נפרד, לא חלק מהחיים שלי
יותר.
משום מה אני באמת חושבת שהוא לא כזה מסכן מהפרידה הזו. אני
חושבת שהוא מסכן כי אין לו מושג מה הוא מרגיש. אני יודעת מה
אני מרגישה. זה עצוב לדעתי. אני חושבת שהוא חייב לטפל  בעצמו.
הוא ניסה להסביר לי מה עובר לו בראש כשהוא גולל למשמע אזניי
שוב את סיפור שני. עוד שאל אותי אם אני זוכרת אותה. מצחיק.
כשמישהו שואל אותך אם אתה זוכר את אחד החברים הכי טובים שלו זה
אומר שהוא הפנים ולמראית עיניו, אתה לא חלק מחייו יותר,
זתומרת, מאיזו סיבה בעצם תזכור את חברו הטוב.
בקיצור הוא סיפר לי שוב את הסיפור במטרה להסביר לי מדוע הוא
מתרוקן, הרגשות שלו קופאים בלה בלה. איך שני הייתה מישהי שהוא
כ"כ אהב כמו מטורף והפעם היחידה שבכה הייתה בגללה.
מה שכאב לי.. זה שהוא אהב אותי. ובכה איתי גם. אך הוא לא הזכיר
את זה. מעניין למה... הנה שוב המחשבות האלה.

היום כשקמתי חשבתי לעצמי כמה אני שונאת להירדם אל המציאות וכמה
אני אוהבת להתעורר אל החלום.
בחלום שלי, בעולם שלי, אני וניצן המשכנו את הזוגיות שלנו ולא
פקדה אותנו שום פרידה.  המשכנו את הקשר, הוא אהב אותי. בחלום
שלי יש לי שגרה איתו. פשוטה. לא נלהבת מדי, לא סוערת מדי -
שגרה של בני זוג.
איך אני אוהבת אותו... אני תוהה כמה זמן עוד.
כמה זמן עוד ארגיש את הכוויה הזו בלב, שרק גדלה וגדלה וממלאה
עצמה בזכרונות, ברגשות, בכמיהה לבחור שלי...
איך החליט פתאום שליבו אינו שלי. איך אני לא יכולה להפסיק
להרגיש כי ליבי שלו...
אני נקרעת בין המציאות שלי לדמיון שלי. לא רוצה לחיות במקום
שבו אהובי עוזב אותי. לא יכולה להתמודד.
אומרים שיש לי כח פנימי חזק. סעמק. שונאת שאומרים לי דברים
מעודדים. אני רק צריכה שיחבקו אותי, ככה אני בוכה יותר.

מה עוזרות לי כל הדמעות האלו...
מתי יפסיקו הדמעות המאוכזבות, מלאות הצער, המביטות לתקווה,
ממלאות עיניים שמחפשות אותך בכל מקום... מחכות שתחזור ותאהב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
- אתה מעשן?
- לא, אני
מהחניכיים

קריוס ובקטוס


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/11/08 13:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נעם ג''ב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה