רחלי צרפתי / אמא |
שתתגאי בו ובי ותדעי שאת גם סבתא שלו ולא רק אמא שלי,
אבל קברך דמם בשיש לבן "ואימא תראי" שאמרתי,
נשאר מהדהד, מצפה לתגובה.
בני הזהוב מול ליבי נע, מרגיש בבכיי ועונה ביבבה,
דומעת אשק לראשו החמים גם לאבנך הקרירה,
"טעינו שבאנו!" אלחש לאוזנו,
עת ילפות אצבעי בידו הזעירה.
"זכרך לא ימוש..." ניבאו מילים חרוטות באבן,
אמא, כמה חבל שאני לא יכולה לשכוח אותך ולהימנע מכאב כה נורא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|