הנה, הנה אני בא
את רואה אותי -
שיכור עכשיו
מקיא את הנשמה שרוצה,
אלייך.

כל הזמן, אני חושב,
על מה שהיה ועל מה שיהיה
אני מחכה,
ואצלך, שונה
אני מחכה.

זה לא משנה,
הכל עומד במקום.
ככה את אומרת,
רוצה טוב יותר -
את ממהרת
סמנטיקה ודקויות,
צביעות ונשיקות,
נחלת רבים, רבים מדי...

את אוהבת אותי,
ערום במיטה
פגיע
כשקר לי נורא

ובינתיים אני חולם -
אומר שלום לחיים,
אני עבד; שלך, של כולם,
של המערכת של החכם.  

"נופל לתוך החור השחור,
לא יודע מתי אנחת.
מסתכל לצדדים בעיניים פקוחות לרווחה,
פה פעור  - נושם ונושם ונושם, לא נושם?
אולי זה הזמן, אולי זה העידן, אולי נשבר מכל המערכה?
תיאטרון של בובות ואנשים של משחקים."