אתה יודע, כרגע כשנשכבתי על המיטה, וטמנתי את הראש בתוך הכרית,
שמתי לב שעדיין אפשר להרגיש את הריח שלך... טוב, אני מודה שלא
באמת טרחתי לכבס את המצעים מאז שהלכת, למרות שהייתי אמורה.
זה כל כך מוזר... רגע אחד עדיין היית פה, ושניה אחרי זה כבר
טרקת מאחוריך את הדלת, וכל מה שנשאר הוא ריח מי הקולון שלך,
שהספיק כבר להתפשט בכל החדר.
לא יודעת אם אתה זוכר, אבל כל כך מיהרת כבר לעוף מפה, ששכחת
לסגור את ברז המים באמבטיה... אתה יודע שעדיין לא סגרתי אותו?
הרעש העמום של המים מכים על דפנות האמבטיה נותן תחושה שאתה פה.
זה גורם לי להרגיש הרבה פחות לבד בדירה המטונפת הזו. ולמה
מטונפת, אתה שואל? כי הבטחת לעזור לי לנקות היום, ולא חזרת.
אבל אני סולחת לך, זה בסדר. אני משערת שאפילו אצטרך לקום
בקרוב, ולהתחיל לנקות קצת בעצמי... הצחנה שעולה מערימת הסדינים
על הריצפה כבר בלתי נסבלת; זיעה וסיגריות. הסדינים האלה עדיין
שם מאז אתמול בלילה. אתה יודע שאתה הזיון הכי טוב שהיה לי
בחיים? אני משערת שכן. במיוחד אם להתחשב בעובדה שאני לא נותנת
לך לשכוח את זה ולו לרגע.
הספה בסלון שוב נראת אסון... תמיד אחרי שאתה שוכב עליה, היא
נראת כאילו עבר עליה הוריקן. כבר חודשים שאני לא טורחת לסדר
אותה יותר... אני הרי יודעת שלא יעברו חמש דקות לפני שתנחת
עליה, ותעיף על הריצפה את הכרית הכתומה שלי... ספק בטעות, ספק
בכוונה. הרי אף פעם לא סבלת במיוחד כתום...
בכל מקרה, עכשיו נראה לי שאלך ללבוש תחתונים ולסגור את הברז.
אני שומעת את הדלת נפתחת, אז אני משערת שכבר חזרת מהחנות עם
הבירה שלנו...