אני שונאת את הדברים בינינו.
כל אחד מתנהג כאילו דבר לא קרה.
אני טיפשה,
ואני מאמינה לך.
החלטתי לא להעמיס עליך את כל ערימות הזבל שלי ובינתיים אני ממש
מצליחה. אתה לא שואל. לא רוצה לדעת או לא רוצה להתמודד או
סתם... לא אכפת לך? אולי נפגעת, או שבחרת להיפגע.
אני מאבדת עניין.
סתם באסה להיות לבד. כן - כרגע ביטלתי כל קמצוץ של כישרון
כתיבה אם בכלל היה כזה.

גם כשהייתי איתו הייתי קצת לבד. רק שעכשיו זה שונה, או סתם
יותר בולט. לא דיברתי על מה שקורה איתי עם אף אחד כבר שבוע!
שבוע שלם! האמת היא שאני קצת גאה בעצמי: בדרך כלל תוך כמה שעות
אני מוצאת מישהו חדש להפיל עליו את העולם שלי.
אז זהו זה? מעכשיו טיסת סולו? כן בטח, על מי אני עובדת?
טוב שיהיה...

רציתי להגיד שאני לא צריכה אותך ואני מתמוטטת מהמחשבה שאתה לא
צריך אותי. ושאני לא יכולה לדבר איתך וגם לא עם אף אחד אחר.
שבכלל אני לא מבינה למה אני מרגישה ככה ולמה אני לבד במלחמה.

שונאת דכאון ממוסחר. בא לי להקיא על עצמי, לחתוך בידים
וברגליים ולהתמוסס לאט אל תוך מי האמבטיה. זה דוחה אותי.