כשימלאו לך עשרים
אעקור מושבי
ואצא אלייך
בזרועות פתוחות
בלב סגור
כשימלאו השלושים
לא אשאר
אולי רחוק בארץ אחרת
או אחר בארץ
או סתם כי קשה לדמיין
אותך מתפוררת
בארבעים
כבר לא תהיי בשבילי
אך כתם שמש
שנצרב בעד עפעף
אז כבר אהיה מורגל
לשקר לי ולך
מבלי לחייך ולו פעם
ובחמישים
כבר לא אהיה בשבילך
אחד לעשור, לא פעם ב
חותם מאחורי תקופות
פותח לפני פצעים
ואת בעיניי כבר לא דמות
רק שריטות חתכים וגלדים

(זוכרת כשהיה עוד ניתן
לספור על אצבעות
שטפתי עורך במים ומלח
ואהבה מהוסה)