היא היתה ילדה רגילה למדיי. היו לה חברים. חלקם טובים, חלקם
פחות. היתה לה משפחה, קצת מעצבנת, אבל חמה ואוהבת. היו לה
ציונים ממוצעים למדיי. היא היתה מבוססת למדיי, היה לה מה
לאכול, יצאה מידי סופשבוע, קנתה בגדים מידי שבועיים, אפילו
עשתה רשיון נהיגה, בהחלט חיים סבירים.
אך החיים הסבירים שלה לא הספיקו לה. היא היתה מאוד הרפתקנית,
סקרנית. רצתה תמיד ללמוד דברים חדשים, לגלות עולמות אחרים,
להבין את דרכו של עולם,לראות נופים יפים. היא אהבה לקחת
סיכונים, ללכת עד הסוף אחר דברים מסויימים, למתוח את כל
הגבולות שלה.
ילדת טבע שאוהבת את החיים.
לפעמים היא הרגישה קצת בדידות. שאף אחד לא מבין אותה.
היא חיפשה משמעות לחיים, מן דמות אלוהית שתוביל אותה בדרך אל
האושר. הוא היה אותה הדמות, בתחפושת של אח גדול שיוביל אותה אל
אותה הדרך, כך לפחות חשבה.
זה התחיל כקשר רגיל למדיי. הוא היה כבר אחרי צבא, מנוסה,
מלומד, יודע על החיים. חזר לא מזמן מטיול ברחבי העולם הגדול.
הרפתקן אמיתי.
הם היו יוצאים מידי פעם. מבלים, מגלים מקומות חדשים, רואים
נופים מרהיבים, מספרים סיפורים מרתקים, מטיילים בכל רחבי הארץ.
היא אהבה את זה. חוש ההרפתקה שהיה לו. הגילוים החדשים על
החיים, נקודת מבטו על דברים מסויימים,תחומי העניין שלו.
הקשר הלך והתפתח, היא החלה לספר לו את כל אשר על ליבה, את
סודותיה הכמוסים ביותר, שאיש מחבריה הקרובים לא שמע עליהם. הוא
נתן לה הרגשה נוחה מאוד, שהיא יכולה לפנות אליו בכל דבר ובכל
בקשה. לעיתים הרגישה חוסר ביטחון, שהחיים מתנכרים אליה. הוא
מילא אותה בתחושת ביטחון חמימה, כמו משפחה.
לאט לאט החלה להתרחק מחבריה הקרובים, ממשפחתה, מהאנשים שהיו
הבסיס שלה לאורך כל החיים. הם היו צעירים וחסרי נסיון, לעומתו,
שידע כלכך הרבה על החיים.

ואז היא גילתה את עולם הסמים.
היא ידעה מאז ומתמיד שהוא משתמש. פעם זה היה טאבו בשבילה, היא
לא היתה מוכנה לשמוע על זה. אבל הוא סיפר לה סיפורים כלכך
מרתקים על זה. והיא, נו מה לעשות, סקרנית מטבעה. היא החלה לחפש
כתבות על זה, לראות תוכניות, לשמוע מאנשים שהתנסו בעניין.
דיברה איתו על זה, המון.
פעם אחת היא רבה עם משפחתה. הרגישה שהם לא מבינים אותה. רוב
חבריה כבר גוייסו לצבא, ולא היה לה אל מי לפנות. ואז היא נזכרה
בו. באחיה הגדול. היא הלכה לבקר אותו, כדי לצאת קצת ממסגרת
הבית. ושם, אצלו בחדר, על המדף, היו כמה כדורים.

והיא, כפי שכבר הבנתם, לא יכלה לעצור את סקרנותה. לקחה, בפעם
הראשונה. הוא טפטף טיפה קטנה על לשונה. היא ציפתה כלכך לקבל את
תחושת הסוטול. רצתה לדעת מה זה עושה, למה זה גורם, איך זה
מרגיש. בינתיים הם יצאו לסיבוב על חוף הים. דיברו קצת על
משמעות החיים, שיחות נפש, בדיוק כמו שהיא אוהבת. כעבור שעה
החלה ההשפעה. לפתע הכל נראה לה כל כך יפה, כל כך מיוחד. גרגר
חול קטן החל לרקד ולקפץ לצלילי רוח חמימה. השקיעה המרהיבה החלה
לרדת בשלל צבעים-אדום כהה, כתום בהיר, צהוב כהה, אדום בהיר,
וורוד מסטיק, סגול, תכלת, ירקרק. הים הרוגע, יחד עם הגלים
המתנפצים אל החוף. הציפורים שעפו אל האופק, גרמו לה לתחושת
היי, רצון לעוף כציפור אל עבר האופק, מעבר לשמש. פתאום החיים
נראו לה שונים. הזמן נמתח לאינסוף, כאילו עצר מלכת. נדמה היה
לה שכל החיים עצרו בשביל הרגע הזה, בו היא מרגישה חופשיה,
עצמאית. והוא ישב שם ובהה בה. שמח מהחיוך שעלה על פניה.
תחושת ה-היי הלכה ודעכה, פינתה דרך לתחושת האופוריה. היא רק
רצתה להניח ראשה על הכר, ולשקוע בחלומות מתוקים.

וכך עברו להם הימים. הם המשיכו להפגש. הנסיון השני שלה היה
בפאתי היער, במסיבת טבע. אקסטזי. סיפורי המוות ששמעה על אנשים
שנטלו את הסם, לא הרתיעו אותה. היא היתה חמומה לקראת הנסיון
הבא. נטלה את הכדור,והתיישבה בצד. בהתחלה לא הרגישה כלום, רק
ישבה וצפתה בשאר החברים מפזזים להם בנונשלנטיות ממכרת. כעבור
שעה מוחה החל לעכל את החומר. "הנה, החומר משפיע", חשבה. ולפני
שהספיקה לקום, החל גופה להסתחרר במערבולות של אנרגיה. היא
החלהלקפץ, לרקוד, לפזז. היא הרגישה את הרוח זורמת בעורקיה, את
השמש מחממת את ליבה, את האדמה רועדת תחתיה, וכל גופה נע וזז
ללא הפסקה לצלילי טראנסים רועשים. היא היתה ביישנית,והסם גרם
לה להוריד את כל המחסומים והחומות שבנתה סביבה. הכל פרץ החוצה
דרך הריקודים.
והיא הרגישה בשמיים. אהבה את כל העולם,את כל הסביבה. החל
מהנמלה הקטנה שפסעה לה על האדמה תחת רגליה, עד למסטול ההוא
שביום רגיל לא היתה חולמת על לפגוש אותו בסמטה חשוכה. היה לה
טוב, היה לה כיף. העולם שייך לה, כולם אוהבים אותה והיא את
כולם. אין מאושרת ממנה.ותוך כדי דעיכת החומר הפכה המוזיקה
לשקטה יותר.bob marley ברקע.
והוא, הוא כלכך שמח בשמחתה, כשראה את החיוך הכובש המרוח על
פניה.

וכמו טקס שחוזר על עצמו, כך פעם בחודש נפגשו השניים יחד עם חוג
מכרים, התנסו בדברים שונים, עברו חוויות מרתקות.
הוא הבטיח לשמור עליה תמיד, בכל פעם שהיא נטלה חומר, לדאוג
שהחוויות יעברו עליה בשלום.
והיא, סקרנותה רק הלכה וגברה.

באחת הפעמים, נסעו שניהם יחד עם קבוצת חברים שלו לכמה ימים
בכנרת. זו היתה שעת צהריים מאוחרת. למשפחה אמרה שהיא ישנה אצל
חברה, כך שלא ידאגו לה. הם התנסו בחומר שכבר מוכר לה היטב, סם
הזייה. חצי טיפה לכל אחד, זה מספיק בהחלט. אבל היא, סקרנית
שכמותה, רצתה חוויה מרגשת יותר, מאתגרת יותר. טיפה וחצי
בשבילה, והעולם הגדול שייך רק לה.
הפעם גם הוא השתתף בחגיגה.
שוב אותה תחושה, הרגשה אלוהית. תחילה כולם שמחו, נהנו, צחקו עד
כאב. ואז כל אחד לדרכו,לפינה שלו, לטריפ שלו, למחשבותיו
ותחושותיו, מנותק מהעולם. והיא התאחדה עם המים הצלולים, עם הים
הכחול, עם החול הרך המלטף את רגליה, הגלים השלווים, השקיעה
המרהיבה, אותם צבעים המוכרים לה היטב מטריפים קודמים. היא
התמכרה ליופיו של העולם.
פתאום ראתה במים דולפין, אחת החיות האהובות עליה. הוא קרא לה
להכנס אל תוך המים הצלולים, לשחק איתו. היא התרגשה כלכך
מהעובדה החדשה שגילתה על עצמה זה עתה - היא יכולה לדבר עם
חיות, ועוד דולפין!
היא רצה אל תוך המים החמימים, אל הדולפין היפייפה שקרא לה. ככל
שהתקרבה אל הדולפין, הוא התרחק עוד ועוד אל העומק, שיחק איתה
בתופסת. והיא הרגישה בעננים. הדולפין החל לצלול אל תוך המים,
והיא צללה אחריו, לתפוס אותו. אחרי הכל, לא כל יום מזמן לשחק
תופסת עם דולפין.
בתוך המים כמובן, לא היה אף דולפין. זו כנרת, אל תשכחו. במקום
דולפין מצאה את עצמה נסחפת אל תוך מערבולת עמוקה, נכנסת הישר
אל תוך הבורות הנסתרים של הימה. וכך, כשהשמש שוקעת, הגלים
מכסים אותה בשכבות עבות של מים, ומסתורי הים קוברים אותה בתוך
אחד הבורות, יחד עם החול הרך המלטף את רגליה, פניה, וכל גופה.

והוא, הוא שכח את הבטחתו אליה. הוא היה מכונס עמוק בתוך השם
ובתוך עצמו.

אבל הבטחתו כבר לא משנה. היא גילתה עולמות אחרים, לקחה
סיכונים, מתחה את כל הגבולות שלה. ילדת טבע שאוהבת את החיים.
סקרנותה גברה עליה.
ושם, קבורה תחת פני המים, היא מצאה את משמעות החיים.