אני הולך ברחוב הסואן
ורואה אותה בין האנשים, על המדרכה.
עלובה כסחבה בלויה,
שערה נוצות מרוטות.
הא שולחת יד פשוטה אל על
מתוך הריסות גופה.
מתחננת לתרומה דלה
צדק שנגזל
אני משתהה ופוגש במבטה
העלוב והחודר.
נתפס בקרסים של תחינה,
מסתבך ברשת של חמלה.
היא מתרפסת, מבקשת, דורשת
את שמגיע לה,
שולחת יהבה לתוך כיסי
אל לבי.
ולפתע אני מתנער ממנה,
הודף אותה ממני
בחזרה למדרכה המטונפת.
כועס על האלימות
בה שלחה ידה
אל נשמתי
ופרטה על נימי
נפשי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.