עברתי כבר עשרים קיצים
אני בצבא עכשיו
ואולי עוד מעט
אהיה פתאום
גדולה.
עברתי כבר עשרים חורפים
שמונחים עכשיו
על המדף לידי
במסווה של
מכתבים
מאנשים שאת חלקם
כבר אינני מכירה.
ולרובם
אני שייכת
באותה מידה שהם שייכים לי.
יש לי עוד הרבה קיצים וחורפים
ואנשים להיות שייכת להם
ועשן סיגריות ורגליים יחפות ומחוספסות
שיזכירו מקומות.
אני כבר לא בוכה
וזה אולי נשמע כמו
דבר טוב אבל
אני יודעת ש
זה הסימן הראשון
להתנוונות
והסימן השני הוא
שאני כבר לא כותבת כמעט
והסימן השלישי והמכריע מכולם
הוא שאפילו אני - זאת שהראש שלה תמיד
רץ
והשפתיים תמיד
נעות
כותבת שיר בשבחן של הנשימות העמוקות
והרגליים הסדוקות
ועשן הסיגריות
וכל המכתבים שכתבתי
ואינני מכירה את עצמי בהם.
27.08.10
אני רוצה לפגוש אותו
פתאום במקרה.
