נצמדת לעורי עלוקה רעבה
ושנינו קראנו לזה אהבה
עד שלילה אחד,
פרה כמו רחם, נותרתי לבד
ובלי רחמים, שוטף את
עצמי במים חמים, נואשות
מנסה לטהר את הזכר,
כזכר מבוהל המוביל את
העדר, ומוצא פתע זמן לרחם
על עצמו ולפלות הכינים עמוקות
מעורו ושם לב שפתאום הוא
ממש לבדו, מתמלא במורא
ונפשו כמעוק          אל מול
קצה המצוק       הוא
מחליט להמר כי
הכל בו בוער אל
מותו הוא דוהר כבר אינני
זוכר ואיני מרחם  צאי
עלוקה רק תולש והולם אך
בלילה עדיין עלייך חולם ואינני
ישן כבר תשעה
ירחים והרחם מקיא
(ולא רק בבקרים) אלא
גם בזוכרו
הלילות הקרים, עד
אין קץ
ואין קץ
לאותם ייסורים.

"פרה" =  PARE